הופעת לילה ביאנגשו

אמרו לי שאם אני מגיעה ליאנגשו, יש שם הופעה לילית שחובה ללכת.


מכיוון שזה היה בסוף הטיול, ידעתי כבר שזו המלצה בכיוון תיירותי, אז שאלתי את אלו שהיו אם שווה באמת להוציא סכום כסף גדול על ההופעה. הם התלהבו, ואני חשבתי לעצמי – בעצם למה לא? אז קניתי כרטיס, הזמנתי הסעה הלוך ושוב, ובערב יצאתי לבלות לבד אבל יחד עם המון המון אנשים.

נכון, זו לא הופעה סינית כמו שרגילים לראות, אבל היה מרשים ומקצועי ברמה יוצאת דופן.


כל האגם חשוך ואז מאירים את ההרים שמסביב, הירח הוסיף נופך חלומי לכל התפאורה הטבעית, ואי אפשר לצלם דבר כזה, אי אפשר להעביר את העוצמה של הטבע המואר באמצע הלילה לתמונה פשוטה. ניסיתי, לא הצליח.


המון קהל, כולם הולכים בצורה מסודרת, אני הגעתי והתברר שקיבלתי מקום בשורה השניה, ממש קרוב למים, קרוב לבנות ששרות ממש לידי. המופע נערך על האגם, וכולם יושבים בציפיה, קהל שמורכב ברובו מתיירים סיניים.

יש סיפור, משהו על נסיכה ונסיך ואנשים ועוד כל מיני, אני כבר לא זוכרת, אבל מי צריך את הסיפור המדוייק (שנאמר גם באנגלית) מול היופי של הביצוע. צחקתי על עצמי איך אני נהנית משמיעת מוזיקה באיכות מעולה, וצפייה במשהו כל-כך לא סיני בעליל, ושמחתי שאני יכולה להנות גם מדברים כאלו.

צילמתי המון, רוב התמונות לא ממש הציחו, אבל הרושם נשאר.



טוב, זה מטושטש כמובן, אבל אלו ההרים שמקיפים את האגם,


וסירה עם זמרת שמתחילה את ההופעה, מגיעה ממרחק ומוארת בזרקור אחד.


נא להפעיל את הדמיון..


לפידים, אנשים שהולכים על המים, אנשים באים משני צידי הקהל,


שירה ומוזיקה ובגדים כמו מתקופת הרנסנס.



המון משחקי תאורה, אור הופך להיות כמעט השחקן הראשי


והוא חמקמק מספיק שלא אוכל להנציח אותו בצורה הראויה.


המים מכוסים בדים אדומים, אנשים על סירות במבוק נראים כמחליקים על המים משחקים עם הבד,


יוצרים צורות של גלים, של סיפור אדום, מעבר נרגע לסירה עם הזמרת,


ושילוב מנצח של תאורה עם תנועה עם שירה ועם דרמה.








קיפלו את הבדים והוציאו מהמים, עברו למופע על החוף


העצים מלאים אור, צבעוניות משתנה כל הזמן, כמו תמונה מגלויה ישנה.



המון בנות עם תלבושת פעמונים מסורתית באות ושרות לידינו, מתוקות להפליא!


מאחורי הבנות מתארגנת הופעה בכחול, תמונה שמצאתי באניטרנט.


היו עוד מלא קטעים עם המון אנשים, נראה שגייסו את כל תושבי העיר להופעה


(ולחשוב שהם עושים את זה כל ערב ולפעמים פעמיים בערב)


ובסוף תהלוכה ארוכה של אנשים בבגדים מוארים, מגיעים מקצה האגם בזיגזג על המים.


רצתי למושבים למעלה לראות אם משם זה נראה יותר טוב, אבל ממש לא משנה מאיפה ניסיתי לצלם –


זה אותו הדבר – קו עדין של נקודות אור בתוך החושך.


נשאיר מקום לדמיון!


כשהתקרבו התברר שזו תלבושת מלאה של כל הפעמונים האלה, והצליל – מאות אנשים הולכים עם זה…


לא יכולתי להתאפק מלצלם אותה – עמדה מולי וחייכה ונראתה…. כמו בתמונה….

וזהו, נגמר המופע, כולם הולכים הביתה


וגם זה לאורך הקהל, חלק הסיום של המופע.


הכי מצחיק היה לראות את הבנות שולפות את הסלולרי


מצמידות לתלבושת המסורתית ומדברות בלהט מודרני לגמרי.


אני רוצה תלבושת כזו.


משימה לפעם הבאה!!!

 
חשיבות עצמית היא בלון נפוח, סיכה קטנה ונשאר רק ריח מסריח.

1359747998_boxלצאת איתי מהקופסה
ללחוץ כאן לשליחת מייל