פתקים בסינית

כולם אומרים שנורא קשה להסתדר בסין, אף אחד לא מדבר אנגלית, אף אחד לא מבין מה אני רוצה, וזה נורא קשה ונורא מתסכל. אני אומרת שסין ממש מצחיקה, בגלל שאף אחד לא מבין מה אני אומרת, אני מוצאת את עצמי מדברת עברית ומקבלת תשובות בסינית, וכולנו מבינים יופי אחד את השני בדרך מופלאה ביותר – ככה הגעתי לקנות את חרבות הטאי-צ'י שלי, ככה מצאתי כל מיני מקומות שלא התכוונתי להגיע אליהם, וככה הצלחתי לקנות כל מיני דברים שהיו מוחבאים מתחת למדף אבל אחרי "שיחה" כזו עם המון תנועות ידיים והרבה חיוכים, נשלפו והיו בדיוק מה שרציתי (במיוחד בחנות של ציור וחומרים וכל מיני דברים יפים וחסרי שימוש כאלה).


אלא מה, לפעמים צריך להגיע למקום מסויים, לשאול שאלה ברורה, להיות מובנת קצת יותר מהלא מובן המצוי, אז גם לזה יש פתרון כל-כך פשוט שבא לבכות מהפשטות הזו – כותבים לי על פתק ואני מנופפת אותו מול העיניים של זה שאיתו אני רוצה לדבר. אז הפתק הראשון שיצאתי איתו היה זה שבראש הבלוג, זה שאומר לא לתת לי בשר. אחר-כך למדתי גם איך אומרים את זה, אבל בהתחלה (ובעצם לכל אורך הטיול, גם בסוף) הוצאתי את הפתק והראיתי אותו בכל פעם שרציתי לאכול אבל לא הייתי בטוחה מה יש באוכל הזה. המקום היחיד שהיה לי קשה למצוא בו אוכל רחוב נטול בשר היה הונג-קונג, אבל שם מצאתי ממש שני מטר מהגסט-האוס את אחת המסעדות הצמחוניות הבודדות שיש בעיר. תענוג אמיתי.


כדי להגיע לכל מיני מקומות, יש תמיד מישהו סיני דובר אנגלית שיכל לעזור, בדרך כלל מי שמקבל את פני בגסט-האוס, ואז ההוא רושם פתק בסינית, ואני הולכת עם הפתק ומגיעה לאן שאני רוצה (חוץ מהטעות של טמ-שיאו בגוילין, אבל זה סיםור אחר). יש לי אוסף של פתקים כאלה במחברת ששמרתי ניירות מסין, אני כבר לא ממש זוכרת מה כתוב שם, אבל אם אגיע לסין הם בטח יבינו. המצחיק הוא שזה כל הזמן הפליא אותי איך הם יודעים לקרוא את הסימנים המוזרים האלה ולא מתבלבלים, הם נראו לי ממש גאונים, וכל פעם שמישהו קרא את מה שכתוב והנהן בהבנה, היית ממש גאה בו!!!


היו לי עוד דפים מהארץ, עם שמות של כל מיני מקומות בבייג'ין, נעזרתי בזה קצת והעברתי הלאה כשנסעתי משם. היה לי עוד חלק של הפתק הצמחוני (גם נתנו לי בארץ) שהעברתי למישהי באמצע הטיול, היא התלהבה מהרעיון שהיה שימושי גם בשבילה.


האמת היא שיש גם את הלונלי פלנט שמכיל שמות של הכל בסינית, אבל הוא כבד בטירוף, ואני לא חשבתי אפילו על לישם אותו בארנק סכל פעם שיוצאים לעיר. מה שכן – אפשר לצלם מראש את הדפים הרלוונטיים בו ולהעזר בהם, אבל אם לא עשיתי את זה כל משך הטיול, כנראה שאפשר גם בלי זה.


אוהבת את רעיון הפתקים, אולי נאמץ את זה גם כאן? מביא להבנה מלאה בין אנשים, שומר על שתיקה, ונותן מקום לעזרה הדדית בלי שצריך להתאמץ ולהסביר יותר מדי. מעניין לנסות ללכת בתל-אביב נגיד, עם ארשת של מישהו זר לחלוטין, לדבר ג'יבריש, ולהסתדר רק עם פתקים. אני רק מדמיינת את זה וחושבת לעצמי איך אנשים יגיבו, ומה יהיה להגיד על החברה הישראלית והסבלנות שלה כלפי זרים. מעניין באמת.


תגובות

פתקים בסינית — 2 תגובות

  1. איזה רעיון מקסים
    וזה באמת עושה את הטיול כל כך הרבה יותר פשוט
     
    ממש לא חשבתי על זה
    נפלא. פשוט ככה

    • לא נעים לי להגיד – חשבו בשבילי…. זה בהחלט שינה את פני התקשורת המקומית לטובה!
       

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים