שירותים באכסניות

אמרו לי כל מיני דברים על השירותים בסין, הפחידו אותי שאני הולכת למקום חסר הגיינה לחלוטין, סיפרו לי סיפורי זוועה על איך צריך לכרוע ולהשתין ליד נשים אחרות, איך הכל מסריח…….. ואני הכנתי את עצמי באומץ למציאות אכזרית שכזו.


מתוך החלטה לטייל כמו תרמילאית מליונרית, ידעתי שבכל אכסניה שאגיע אליה אני שואפת לקבל חדר עם שירותים בתוך החדר, ובדרך כלל זה חדר זוגי, אז אני אשלם כפול אבל אהנה מהתנאים. החלטה אמיצה ביותר שתוצאותיה היו נוחות מעבר למשוער – קודם כל היו לי שתי מיטות, אחת בשבילי ואחת בשביל הבלגאן, אבל יותר חשוב – היו שתי שמיכות ושתי כריות, ומכיוון שכל המיטות שישנתי עליהן ממש בלי יוצא מהכלל היו קשות להפליא, השמיכה השניה שימשה בדרך כלל ריפוד נוסף, והכרית השניה עזרה במקומות שהם היה שקע מרכזי משימוש יתר. אבל לא על זה התכוונתי לכתוב, אלא על השירותים (ככה כתוב בכותרת) שמלבד בשני מקומות, אכן היו בחדר שירותים, ועל כך תבוא הברכה. השירותים בתוך האכסניות היו נקיים ונוחים בדיוק כמו שצריכים להיות. נו, אולי לא כמו במלונות של כמה כוכבים ומעלה, אבל מראש הלכתי על צנוע אז מי צריך יותר מהממוצע? בבייג'ין היו שירותים רגילים, חסרי כל נגיעה סינית מובטחת – נקיים, גדולים, מים חמים כל הזמן ובזרם נורמאלי, מגבות, והרבה לחות שיצאה לחדר כי לא היה חלון בשירותים. הנה תמונה –

כמו שרואים – רגיל לגמרי. נכון, אין וילון בין השירותים למקלחת ואז הכל נרטב, ולהתנגב עדיף ליד השירותים ולא בפנים, כי גם אין שטיח על הרצפה, אבל מי סופר את זה בכלל? ממש כמעט כמו בבית בשבילי. בגוילין היה דומה, צפוף יותר אבל מפנק, ולעומת זאת בטיול בטייגר צילמתי את השירותים של האכסניה שלא נשארתי בה –
 


השירותים בחוץ במבנה נפרד, צריך לעלות מדרגות ולרדת חזרה ולטייל בחצר בין התרנגולות (הו, זה נשמע רומנטי וכפרי) ואז להגיע לצריף הזה שיש בו תעלה וחלוקה לשתי יחידות "נפרדות" באופן יחסי. את הריח לא בדקתי, מראש סתמתי את האף, והעיקר שיש איפה להשתין ולהמשיך הלאה.


אחר כך הייתי בגוילין ושוב קיבלתי חדר זוגי עם שירותים, הפעם שילוב מעניין של שתי הוריאציות – חדר מהודר יחסית, עם מקלחת ולידה שירותים חור שמשמשים גם בתור הניקוז של המקלחת, כך שהכל נשמר נקי ונעים, נוח לשימוש והגיוני עד כדי כך שחשבתי לאמץ את השיטה בבית. כמעט.

לא צילמתי את השירותים הציבוריים למרות התרשמותי העזה, לא צילמתי את השירותים בתחנות האוטובוס – שדרה של כוכי חירבון ומי שעוברת יכולה לבחון את חברותיה להתרוקנות, אבל הרבה פעמים חשבתי על ספר ישן שקראתי פעם – מסעות גוליבר בארץ הבבלונגי, שגרם לי לחשוב על הגישה שלנו להתרוקנות בצוותא לעומת הגישה הסינית.

שאלה שלא מצאתי לה תשובה – להם זה לא מסריח????


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים