בין ליג'יאן הנפלאה להמשך החלטתי לנסוע לערוץ דילוג הנמר, להיות שם לפחות לילה אחד ואפשר אפילו יותר אם מתחשק. שאלתי את המאמא איך מגיעים, ענתה שהרכב שלה יוצא מחר על הבוקר ואני רק צריכה לשלם לה סכום סמלי ביותר (15 יואן) ואני רשומה בפנים.
נרשמתי, כמובן, ומוקדם בבוקר יצאתי לדרך.
צילמתי המון תמונות, עוד מעט יעלו (זה רק עניין של זמן והבטחה לטלי שאני אעלה את התמונות ושאר המטעמים ששכחתי מהם מזה שנתיים, אוי לבושה!) אבל לפני זה הודעה –
לטפס בעליות של ערוץ דילוג הנמר זה לא לדלג, זה כן לנשום בקושי (גבוה ודליל) לאמץ את השרירים היגעים בסיבובים הקטנים שיש שם, להתבונן המון בנוף רק כדי לנשום, אבל בסוף להגיע ולהרגיש שהצלחתי באתגר הלא צפוי הזה.
אף אחד לא אמר לי שזו עליה אמיתית, חשבתי סתם טיול במסלול נוח ונינוח, כי כך זה התחיל, אבל ההמשך תבע ממני כוחות שכנראה היו בי, אלא שלא ציפו לבוא לידי פעולה.
אז מי שהולך לערוץ דילוג הנמר – שלא ימהר, שיהנה מהנוף, שיקח בחשבון שיש שם קטעים של עליה משמעותית ביותר, אבל אחרי כל עליה יש ירידה, או לפחות מקום נעים להיות בו באמצע הדרך.
בדרך עצרנו להפסקת פיפי ולביקור במנזר שהיה ממוקם בדיוק במקום הנכון ליד הפיפי הזה (לא צילמתי את הצד השני של הכביש, שם יש חניון להרבה מכוניות שמביאות אנשים לעשות בדיוק אותו הדבר)
הנוף שנשקף מהמקום הזה פשוט מדהים, מכל כיוון שמצלמים זה נראה טוב, אז צלמתי כמובן
ויש מלכודות תיירים – כמו למשל זה שחורט על שיש שמות של אנשים שביקרו במקום, כמובן תמורת תשלום כלשהו.
או שיש את המקדש עצמו
שנכנסתי פנימה מהסקרנות, מצאתי את עצמי מהנהנת לנזיר מבלי לדעת שבזה הסכמתי לטקס כלשהו
והמשכתי למצוא עצמי עומדת עם קטורת אחוזה בשתי הידיים ומחווה תנועות קידה עדינות כלפי המרכז
הולכת לחדר צדדי ומקבלת ברכה נוספת עם כמה תוספות –
נייר מודפס בהרבה מלל סיני וחותמת אדומה עליו
אבן אליפטית עם כיתוב עליה (ברכה למסע מוצלח)
והתזת מים עדינה על מצחי
הכל תמורת תרומה, שהתחילה מ 1200 יואן וירדה במיקוח קצר ל 20, כי זה מה שיכולתי לתת.
לזכותם ייאמר שהם הודו לי בקידה ובשמחה כאילו תרמתי יותר.
