בייג'ין הצבעונית

לפי תאריך הטיסה היה עדיף להתחיל בצפון ולרדת דרומה, יחד עם השמש, מה שהוכיח את עצמו כשיקול נכון ביותר – היו לי ימי שמש נפלאים, מזג האויר הלך איתי בנעימות וליווה אותי, אפילו ביום אחד של זרזיפי מים קלים במקדש השמיים היה נעים ביותר. שיקול מזג האויר התנגש עם שיקולי תקציב, אבל את זה אני מבינה היום – לחזור מסין עדיף מבייג'ין, שם זול, יש היצע של כמעט כל דבר, וכיף לקנות למי שאוהב את זה (אני אוהבת). הטיול הבא יסתיים בבייג'ין כדי שאוכל לחזור עם תיק חדש מלא בכל טוב, אבל על קניות באחד הפרקים המאוחרים יותר.

אז הגעתי לעיר אחר הצהרים, לפי ההוראות לקחתי מונית משדה התעופה עד לאכסניה שהזמנתי עוד מהארץ. יצאתי מאורגנת להפליא, אחזתי ביד מפה עם סימנים סינים יפים, שאמרה לנהג לא דובר האנגלית בדיוק לאן לנסוע. נסיעה של שעה, והגענו לרחוב שעובר כרגע שיפוצים, אז נסענו על תלוליות שלא היו מביישות רכב 4X4 מודרני וחדיש, והמונית האומללה נאלצה לעמוד בתלאות הדרך (הצליחה) יחד עם קללות עסיסיות בסינית של הנהג, ומשפטי הסכמה בעברית שלי, גילינו אחווה אנושית מופלאה לנוכח העובדה ששנינו לא הבנו מה השני אומר, אבל הבנו הכל! המשכנו דרך צפיפות הרחוב שהגענו אליו – רחוב שוק שהמון אנשים הולכים בו, והנהג הביא אותי עד לפתח האכסניה, הייתי ממש גאה בו.

יצאתי, נכנסתי לאכסניה, התקבלתי בחיוך רחב, התמקמתי (על האכסניה יבואו עוד סיפורים) ויצאתי לצלם איפה אני.

צד אחד של הרחוב נראה ככה, שוק מרהיב וצבעוני, הצבעוניות הזו תלווה אותי לאורך כל הטיול בשמחה גדולה של חגיגה בעיניים, עם חנויות לתיירים מצד אחר, וחנויות רגילות לידן. המון אנשים הולכים, בערב יש עוד יותר, ובדיעבד התברר לי שכל הסמטאות היוצאות מהרחוב הזה גם הן חלק מהשוק, מלאות כל טוב במחירים מצחיקים ביותר (אמרתי ששווה לסיים את הטיול בסצנת קניות נרחבת בבייג'ין…)

הצד השני של הרחוב פונה לחוטונגים – רחובות קטנים וישנים שבעיקר ריקשות עוברות בהם, זה הרחוב המרכזי יותר (תמונה שהשאלתי ממישהו שגם היה שם), וממנו יוצאות סימטאות לכל הכיוונים. רחוב סיני ישן רגיל ממוצע, שלטים בסינית, אופניים, ריקשה, אופנועים, ויותר שקט באופן יחסי.

תמונה נוספת מהחלק של השוק מראה שבעצם הלכתי עם המבט למעלה חלק ניכר מהזמן, מזל שלא התנגשתי באף אחד תוך כדי, לראות את החלק העליון של הבתים, זה שיש בו כל מיני קצוות של גגות ישנים, שלטים בסינית צבעונית, ואפילו הצלחתי לזהות סימן שכבר אמרו לי מה המשמעות שלו – אינטרנט (חשוב!!!!!) הסימן עם שני האיקסים מתחת לריבוע, מה שהוכיח עצמו כחסר חשיבות לחלוטין מאחר נעזרתי באינטרנט באכסניה – לפחות שם הוא מדבר עברית ולא רק סינית… אבל צילמתי…

מנקודת הראיה הזו בייג'ין נראית עתיקה וסינית, רעשנית וצבעונית, מחייכת לתיירים כמו גם למקומיים. המון דוכני אוכל ברחוב, ריחות נפלאים, הבטחתי לעצמי שהאוכל הראשון שלי בסין יהיה טעים ולא היתה בעיה לקיים את ההבטחה הזו בדוכן של אישה חמודה ששמה לי ירקות מוקפצים בעלה של בצק אורז, עטפה בשקית ניילון והגישה לי עם חיוך.

מנקודת מבט של כמה צעדים קדימה בייג'ין נראית אחרת לגמרי, אבל זה במקבץ התמונות הבא.

 

מזרח מערב

לנחות שם ולראות איך העולם המערבי משתלט, לתהות מה הטוב בזה, מה פחות. לראות איך מוחקים את העבר בשיטתיות, אבל מזהים את הרצון של הזרים הלבנים המוזרים האלה לראות דוקא את העבר הסיני, ואז להתחיל לשמר בכל זאת כמה סממנים של סין הישנה. בייג'ין בשיפוצים, שעון האולימפיאדיה זז אחורה בעקביות, מונה את השניות לקראת הרגע הגדול, וזה הולך להיות, כנראה, רגע גדול שחבל על הזמן.

אני יוצאת לרחוב,

בין הישן לחדש יש הריסות,

יש ילדה יפה – פיוטי

ומיד הופך לצללוייד דיגיטלי.

   שאר הרחובות עם חזית מכוסה, מבטיחה גדולות ונצורות לקראת העתיד. מאחורי החזית הזו הורסים את כל חזיתות הבתים, הופכים אותם מתמונה סינית לרחוב מערבי. יהיו שם חלונות גדולים עם כל מה שאפשר לקנות בפנים, מסעדות נוחות, שירותים מודרניים, ואפילו מנורות אדומות בכניסה כדי להזכיר לנו שזו סין ולא משהו אחר. בינתיים רואים את השבור רק אם הולכים מאחור, מלפנים הכל פונה לקידמה, מעניין איך זה ייראה אחר-כך. סין משתנה מול העיניים, ועם החריצות שלהם זה קורה מהר מאד.

 

המקום שבחרתי לשכון בו לכמה ימים ממוקם נפלא בין כיכר טיאננמן לבין מקדש השמיים, על המפה זה נראה קרוב אבל בפועל הקירבה רק למרכז, למקדש צריך כבר לנסוע באוטובוס. בייג'ין של היום מודרנית לחלוטין, נראית כמו עיר מערבית לכל דבר, אבל יותר גדולה. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שזו סין, למרות ששום דבר בה לא דומה למה שדימייתי לי לפני שנים (נו, הדמיון שלי התבסס על סיפורי עבר ואגדות עם, עם תיבול של מולאן היפה המצויירת, אז מה כבר יכול להיות דומה לזה במציאות של בייג'ין, שאפילו השם שלה הפך מפקין הידועה לבייג'ין המסתורית השואפת להיות שילוב של חדש וישן, אבל הישן נמחק לאורך השנים)

בתים גדולים, רחובות רחבים, נתיב אחד מיוחד לאופניים וכלי רכב דומים, עם רמזורים משלו ותנועה דלה כי זו שעת עבודה. אחר כך כולם נוסעים וצפוף בנתיב הזה, לחצות אותו זו משימה מרתקת של הליכה בזיגזג ונסיונות להמענע ממגע (פעם אחת נכשלתי, הצעיף כמעט נקרע, אבל אני נשארתי שלמה…). בכלל – לחצות כביש שאין בו רמזורים אלא מעבר חציה זה אתגר יותר גדול מלעבור את הטייגר ליפינג גורג' (בהמשך… המסלול, בעוד כמה ימים) תוך יום. הסינים רואים כנראה במעבר החצייה רק כמה פסים חסרי משמעות שמישהו בטעות צייר על הכביש. זכות קדימה תמיד נתונה לזה שיותר אמיץ ונחוש בדעתו להתקדם, ובדרך כלל זה מי שיושב ברכב יותר כבד וגדול – הכוח קובע. בתור הולכת רגל לקח לי זמן להתרגל לעובדה שאני לא קיימת, ודאגתי לשמור על העובדה הזו בכבישים בצורה אדוקה, כך שרדתי את כבישי בייג'ין (הו, כמה דרמטי).

 

מהרחוב יורדת לרכבת התחתית – שלושה קוים, אני נוסעת במעגלי, ובזה שאחריו, קיבלתי הוראות מדוייקות איך להגיע לאן. מכירה תחתיות מכל מיני מקומות בעולם, זו דומה להם, מה כבר אפשר לשנות ברכבת תחתית. גם המוני האדם השוטפים מאחת, יוצאים וזורמים המעלה המדרגות, ממהרים הביתה, אנשים… ככה זה ברכבת. עצרתי לצלם.

ההתפעלות מהמוני האנשים נשארה בי לאורך כל הטיול,

צילמתי הרבה פעמים את האנשים במקום את המקומות.

בייג'ין היא עיר, מיד השתלבתי בקצב שלה (בעצם לקח לי קצת זמן להתאפס, אבל מי מדקדק בדברים כאלו כשעבר כבר חודש?). יש שם המון מה לראות, יש תחושת חובה להיות במקומות המפורסמים, מה שהופך את השהייה לתיירותית במיוחד, ימים עוברים ואני מסמנת וי על העיר האסורה, מקדש השמיים, החומה הסינית, שווקים חובה, שוק הלילה, והכי חשוב – אוכל רחוב. האוכל הזה היה החלק המשמעותי בכל הטיול, היותי צמחונית לא איפשרה לי כביכול טווח אכילה רחב, אבל הרחובות בסין חייכו אלי ונתנו לי לטעום צמחונות חדשה. על האוכל יהיה גם פוסט, אלא שהטעמים האלה רוקדים לי בזכרון של החיך, אז כתבתי, איך לא.

בייג'ין הצבעונית

לפי תאריך הטיסה היה עדיף להתחיל בצפון ולרדת דרומה, יחד עם השמש, מה שהוכיח את עצמו כשיקול נכון ביותר – היו לי ימי שמש נפלאים, מזג האויר הלך איתי בנעימות וליווה אותי, אפילו ביום אחד של זרזיפי מים קלים במקדש השמיים היה נעים ביותר. שיקול מזג האויר התנגש עם שיקולי תקציב, אבל את זה אני מבינה היום – לחזור מסין עדיף מבייג'ין, שם זול, יש היצע של כמעט כל דבר, וכיף לקנות למי שאוהב את זה (אני אוהבת). הטיול הבא יסתיים בבייג'ין כדי שאוכל לחזור עם תיק חדש מלא בכל טוב, אבל על קניות באחד הפרקים המאוחרים יותר.


אז הגעתי לעיר אחר הצהרים, לפי ההוראות לקחתי מונית משדה התעופה עד לאכסניה שהזמנתי עוד מהארץ. יצאתי מאורגנת להפליא, אחזתי ביד מפה עם סימנים סינים יפים, שאמרה לנהג לא דובר האנגלית בדיוק לאן לנסוע. נסיעה של שעה, והגענו לרחוב שעובר כרגע שיפוצים, אז נסענו על תלוליות שלא היו מביישות רכב 4X4 מודרני וחדיש, והמונית האומללה נאלצה לעמוד בתלאות הדרך (הצליחה) יחד עם קללות עסיסיות בסינית של הנהג, ומשפטי הסכמה בעברית שלי, גילינו אחווה אנושית מופלאה לנוכח העובדה ששנינו לא הבנו מה השני אומר, אבל הבנו הכל! המשכנו דרך צפיפות הרחוב שהגענו אליו – רחוב שוק שהמון אנשים הולכים בו, והנהג הביא אותי עד לפתח האכסניה, הייתי ממש גאה בו.


יצאתי, נכנסתי לאכסניה, התקבלתי בחיוך רחב, התמקמתי (על האכסניה יבואו עוד סיפורים) ויצאתי לצלם איפה אני.


צד אחד של הרחוב נראה ככה, שוק מרהיב וצבעוני, הצבעוניות הזו תלווה אותי לאורך כל הטיול בשמחה גדולה של חגיגה בעיניים, עם חנויות לתיירים מצד אחר, וחנויות רגילות לידן. המון אנשים הולכים, בערב יש עוד יותר, ובדיעבד התברר לי שכל הסמטאות היוצאות מהרחוב הזה גם הן חלק מהשוק, מלאות כל טוב במחירים מצחיקים ביותר (אמרתי ששווה לסיים את הטיול בסצנת קניות נרחבת בבייג'ין…)


הצד השני של הרחוב פונה לחוטונגים – רחובות קטנים וישנים שבעיקר ריקשות עוברות בהם, זה הרחוב המרכזי יותר (תמונה שהשאלתי ממישהו שגם היה שם), וממנו יוצאות סימטאות לכל הכיוונים. רחוב סיני ישן רגיל ממוצע, שלטים בסינית, אופניים, ריקשה, אופנועים, ויותר שקט באופן יחסי.




תמונה נוספת מהחלק של השוק מראה שבעצם הלכתי עם המבט למעלה חלק ניכר מהזמן, מזל שלא התנגשתי באף אחד תוך כדי, לראות את החלק העליון של הבתים, זה שיש בו כל מיני קצוות של גגות ישנים, שלטים בסינית צבעונית, ואפילו הצלחתי לזהות סימן שכבר אמרו לי מה המשמעות שלו – אינטרנט (חשוב!!!!!) הסימן עם שני האיקסים מתחת לריבוע, מה שהוכיח עצמו כחסר חשיבות לחלוטין מאחר נעזרתי באינטרנט באכסניה – לפחות שם הוא מדבר עברית ולא רק סינית… אבל צילמתי… מנקודת הראיה הזו בייג'ין נראית עתיקה וסינית, רעשנית וצבעונית, מחייכת לתיירים כמו גם למקומיים. המון דוכני אוכל ברחוב, ריחות נפלאים, הבטחתי לעצמי שהאוכל הראשון שלי בסין יהיה טעים ולא היתה בעיה לקיים את ההבטחה הזו בדוכן של אישה חמודה ששמה לי ירקות מוקפצים בעלה של בצק אורז, עטפה בשקית ניילון והגישה לי עם חיוך.


מנקודת מבט של כמה צעדים קדימה בייג'ין נראית אחרת לגמרי, אבל זה במקבץ התמונות הבא.

הקדמה

טיילתי בסין באוקטובר, יצאתי לבד, למרות כל ההפחדות שליוו אותי –


"מה, את מטיילת לבד?… איזה אמיצה את!!!"


"את לא תשני בבתי מלון? איפה תשני?"


"אולי בכל זאת תצאי בטיול מאורגן? את יודעת כמה קשה להסתדר בסין עם אנשים שלא מדברים בכלל אנגלית?


"השירותים שם זה הדבר הכי נוראי שפגשתי… הסירחון בלתי נסבל…"


"כולם יורקים על המדרכה – תזהרי שלא ירקו עליך בטעות"


"מעשנים שם בכל מקום, אפשר ממש להחנק מזה, אין לאן לברוח מהעשן כשאת באוטובוס בנסיעת לילה"


"האנשים שם לא נחמדים, הם חושבים אחרת, אפשר לצאת מתוסכלים רק מלנסות להגיע ממקום למקום"


"את צמחונית??????????? תשכחי מזה!!!!!!!!!!!"

נכון, היו עוד משפטי מפתח, אבל כמה אפשר לכתוב כאן. מי שרוצה לדעת מה אומרים – שרק יגיד שהוא נוסע לסין לבד.


מיד הרגשתי כמו גיבורה, אמיצה, נועזת ומקורית – כי אני נוסעת לסין לבד. אחר כך התחלתי לפחד, אולי הם צודקים… אולי באמת אני לא ממש אמיצה אלא טפשה וחסרת אחריות… אז שאלתי עוד כמה שהיו שם, בארץ המפחידה הזו, והתברר שתלוי את מי שואלים. פתאום קיבלתי מידע שונה ומשעשע וחיובי, וחזרתי לתחושה שהתחלתי בה – סין זה מקום מעניין, יש שם אנשים כמו שיש בכל מקום אחר בעולם, ומכיוון שגם אני מאותו גזע אנושי, יש לשער שאוכל להסתדר יופי.


אגב, זה באמת היה יופי.

יצאתי, חויתי, צילמתי, ניסיתי לכתוב קצת (לא ממש הצליח) וחזרתי. הבטחתי לעצמי לכתוב את סיפור הטיול מכאן, יותר נוח, פחות תשלום על זמן מחשב, יש זמן לחשוב, אז כבר כמה ימים שאני מתלבטת מאיפה להתחיל, יש המון מה לספר אבל זה בעיקר מעניין אותי ולא אף אחד אחר. לקח לי קצת זמן, אני מעדכנת כל הזמן את המסגרת של המקום הזה, ובינתיים הכנתי כל מיני ראשי פרקים בצורת רשימות שיש להן כותרת אבל עוד אין פרקים פנימיים. אם סין תמשיך להיות חוויה שאני מספרת עליה כל הזמן, אני מניחה שהדברים ירדו לכאן כדי להשתיק אותי ולהרגיע.

יש תענוג בלכתוב את מה שהיה, לעבור על התמונות ולבחור


לחשוב על עצמי כעל קהל אפשרי, ומי שיבוא לבקר – שיהנה גם.


היום שבת, 24.11.06, רק התחלתי לכתוב. נראה מתי הבלוג הזה יהיה בערך שלם.

דברים שכתבתי לפני הנסיעה –

10.10.2006 (יום לפני יום ההולדת…)


הנה אני מכינה מקום לכתוב על מה שקורה לפני שיוצאים לטיול כזה,

ואולי אוכל גם לכתוב אחר כך איך היה.

 

בינתיים אני משוטטת בין אתרים שונים, אוספת כל מיני טיפים,

הולכת למישהו שעוזר לי להכין את הטיול,

ומתייעצת עם מי שהיה שם וחזר.

 

מפה אומרים על הסינים כל מיני דברים שליליים למדי,

אולי כדי ליצור מצב של תלות בליווי, ואולי זה באמת.

אני נצמדת לאלו שאומרים כמה היה להם טוב, טיילו לבד ונהנו – גם מהטעויות.

 

מה נשאר?

יום-הולדת מחר,

ויזה ביום חמישי ותיאומים אחרונים עם היועצים שלי

שישבת לנוח

חיסון וקניות אחרונות ביום ראשון

תהיות ומסקנות ביום שני

אריזה ביום שלישי

סדנה ביום רביעי וגם טיסה.

 

12.10.2006


נסעתי ליועצים שלי, סיכמנו על מסלול, נתנו לי קלסר עם הרבה דפים ועכשיו אני צריכה לעשות שיעורי בית אחרונים ועוד כמה סידורים שלא יצאו לפועל.

לא הספקתי לעשות ויזה אז זה עובר ליום ראשון (לבדוק עוד פעם ליתר בטחון שהם באמת פתוחים).

לשבת על המסלול ולהכין לי ספרון קטן עם הדברים ההכרחיים, לסמן בלונלי פלנט בדגלונים את העמודים הרלוונטיים (הספר על סין כזה עבה, חבל על הזמן).

סידרתי בסלקום אפשרות לשיחות ו SMS, ובדקתי מה החשמל שיש שם – כמעט כמו כאן (צריך מעביר מזוגי עגול לזוגי שטוח, זה הכל).

נשאר לעבור על מה שאחרים כתבו, אם ממש מתחשק לי

למצוא אכסניות נוער במקומות שאני נוסעת אליהם – אם הגסט-האוס לא יהיה מספיק טוב.

לעבור על המפה של בייג`ין ולסמן את כל מה שצריך, אותו הדבר לעשות בספרון הסיני

אה, כן, למצוא את השיחון עברי-אנגלי-סיני, לראות אם שווה לקחת אותו (לא לנסות לדבר, רק להראות מה שכתוב…)

לארגן את החומר העיוני שאני רוצה לקרוא ולתרגם. אני מאמינה שיהיה לי מספיק זמן בשביל זה…

בקיצור – יש סוף שבוע מעניין לפני.

18.10.2006


ובבוקר יש לי פגישה שמתחילה ב 9 ואמורה להסתיים ב 6 אחר הצהרים. הודעתי כבר על פרישה מוקדמת (נשמע טוב הביטוי הזה) כי יש עוד להכין כמה דברים.

טוב שיש פגישה בתל-אביב, זה אומר לנסוע ברכבת, זה אומר להספיק לקרוא ולהכין את מה שלא הספקתי בענייני הוראות לסין, וזה אומר הלוך וחזור ואחר-כך שוב רכבת עד שדה התעופה.

 

בעל הבית שלי היה בסין לפני 6 שנים בטיול מאורגן. אתמול שוחחנו קלות על סין, אני כבר מצטטת את ההוראות כאילו הייתי שם, אבל נזכרת לשים בסוף המשפט ספקנות קלה לאור העובדה שאלו רק ציטוטים. עיניו הצטעפו בנוסטלגיה קלה כשנזכר איפה היה, ואחרי שעה פתאום יצא מהמשרד להגיד לי ש"בוקר טוב" בסינית זה ני-האו (אמר עם המבטא הנכון בשמחה רבה).

השכן שלי היה בסין חודשיים עם חבר שלו, טיול תרמילאים משונה קצת עקב מגבלות שהיו להם. הוא סיפר על החוויות שלהם, יותר קרוב לתוכניות שלי גם מבחינת איזור הטיול וגם מבחינת אופי הטיול, אמר שהיה נפלא. משום מה גם העינים שלו הצטעפו. זה מה שקורה לאנשים שהיו בסין?

ובכלל – מתוך שכונה של 14 בתים ובקושי15 תושבים שניים היו בסין? ושניהם שכנים שלי? לפי הסטטיסטיקה הזו כמעט כל עמישראל היה שם כבר… מוזר ביותר.

 

היום התחלתי להרגיש את ההתרגשות. לקום בבוקר ולחבק את האיש שלי ולחשוב שמחר בבוקר אני על המטוס בלי החיבוק הזה לשלושה שבועות…

אני משערת שהיום אחר הצהרים הבנים יבינו פתאום את החופש שנופל עליהם לשלושה שבועות, ומעבר לגעגועים הם סוף סוף יוכלו לחיות בשקט בלי החינוך שלי, ואני בלי לרדוף אחריהם…

וכמו שאומרת דודה זושיה – זה בסדר, אתם לא צריכים לדאוג לי, אני כבר אדאג בעצמי.

(זו היתה כתיבת הבוקר עם הקפה, ועכשיו לסדר את המקרר מהר לפני שנוסעים)

בוקר טוב מאד 🙂

סין לפני הנסיעה

הקדמה

טיילתי בסין באוקטובר, יצאתי לבד, למרות כל ההפחדות שליוו אותי –

  • "מה, את מטיילת לבד?… איזה אמיצה את!!!"
  • "את לא תשני בבתי מלון? איפה תשני?"
  • "אולי בכל זאת תצאי בטיול מאורגן? את יודעת כמה קשה להסתדר בסין עם אנשים שלא מדברים בכלל אנגלית?
  • "השירותים שם זה הדבר הכי נוראי שפגשתי… הסירחון בלתי נסבל…"
  • "כולם יורקים על המדרכה – תזהרי שלא ירקו עליך בטעות"
  • "מעשנים שם בכל מקום, אפשר ממש להחנק מזה, אין לאן לברוח מהעשן כשאת באוטובוס בנסיעת לילה"
  • "האנשים שם לא נחמדים, הם חושבים אחרת, אפשר לצאת מתוסכלים רק מלנסות להגיע ממקום למקום"
  • "את צמחונית??????????? תשכחי מזה!!!!!!!!!!!" (הפתק למעלה סידר לי את הצמחונות – כתוב שם משהו כמו – לא בשר בבקשה…).

נכון, היו עוד משפטי מפתח, אבל כמה אפשר לכתוב כאן. מי שרוצה לדעת מה אומרים – שרק יגיד שהוא נוסע לסין לבד.

מיד הרגשתי כמו גיבורה, אמיצה, נועזת ומקורית – כי אני נוסעת לסין לבד. אחר כך התחלתי לפחד, אולי הם צודקים… אולי באמת אני לא ממש אמיצה אלא טפשה וחסרת אחריות… אז שאלתי עוד כמה שהיו שם, בארץ המפחידה הזו, והתברר שתלוי את מי שואלים. פתאום קיבלתי מידע שונה ומשעשע וחיובי, וחזרתי לתחושה שהתחלתי בה – סין זה מקום מעניין, יש שם אנשים כמו שיש בכל מקום אחר בעולם, ומכיוון שגם אני מאותו גזע אנושי, יש לשער שאוכל להסתדר יופי.

אגב, זה באמת היה יופי.

יצאתי, חויתי, צילמתי, ניסיתי לכתוב קצת (לא ממש הצליח) וחזרתי. הבטחתי לעצמי לכתוב את סיפור הטיול מכאן, יותר נוח, פחות תשלום על זמן מחשב, יש זמן לחשוב, אז כבר כמה ימים שאני מתלבטת מאיפה להתחיל, יש המון מה לספר אבל זה בעיקר מעניין אותי ולא אף אחד אחר. לקח לי קצת זמן, אני מעדכנת כל הזמן את המסגרת של המקום הזה, ובינתיים הכנתי כל מיני ראשי פרקים בצורת רשימות שיש להן כותרת אבל עוד אין פרקים פנימיים. אם סין תמשיך להיות חוויה שאני מספרת עליה כל הזמן, אני מניחה שהדברים ירדו לכאן כדי להשתיק אותי ולהרגיע.

יש תענוג בלכתוב את מה שהיה, לעבור על התמונות ולבחור
לחשוב על עצמי כעל קהל אפשרי, ומי שיבוא לבקר – שיהנה גם.
היום שבת, 24.11.06, רק התחלתי לכתוב. נראה מתי הבלוג הזה יהיה בערך שלם.

 דברים שכתבתי לפני הנסיעה –

10.10.2006 (יום לפני יום ההולדת…)

הנה אני מכינה מקום לכתוב על מה שקורה לפני שיוצאים לטיול כזה, ואולי אוכל גם לכתוב אחר כך איך היה.
בינתיים אני משוטטת בין אתרים שונים, אוספת כל מיני טיפים, הולכת למישהו שעוזר לי להכין את הטיול, ומתייעצת עם מי שהיה שם וחזר.
מפה אומרים על הסינים כל מיני דברים שליליים למדי, אולי כדי ליצור מצב של תלות בליווי, ואולי זה באמת.
אני נצמדת לאלו שאומרים כמה היה להם טוב, טיילו לבד ונהנו – גם מהטעויות.

מה נשאר?
יום-הולדת מחר,
ויזה ביום חמישי ותיאומים אחרונים עם היועצים שלי
שישבת לנוח
חיסון וקניות אחרונות ביום ראשון
תהיות ומסקנות ביום שני
אריזה ביום שלישי
סדנה ביום רביעי וגם טיסה.

12.10.2006

נסעתי ליועצים שלי, סיכמנו על מסלול, נתנו לי קלסר עם הרבה דפים ועכשיו אני צריכה לעשות שיעורי בית אחרונים ועוד כמה סידורים שלא יצאו לפועל.
לא הספקתי לעשות ויזה אז זה עובר ליום ראשון (לבדוק עוד פעם ליתר בטחון שהם באמת פתוחים).
לשבת על המסלול ולהכין לי ספרון קטן עם הדברים ההכרחיים, לסמן בלונלי פלנט בדגלונים את העמודים הרלוונטיים (הספר על סין כזה עבה, חבל על הזמן).
סידרתי בסלקום אפשרות לשיחות ו SMS, ובדקתי מה החשמל שיש שם – כמעט כמו כאן (צריך מעביר מזוגי עגול לזוגי שטוח, זה הכל).
נשאר לעבור על מה שאחרים כתבו, אם ממש מתחשק לי
למצוא אכסניות נוער במקומות שאני נוסעת אליהם – אם הגסט-האוס לא יהיה מספיק טוב.
לעבור על המפה של בייג`ין ולסמן את כל מה שצריך, אותו הדבר לעשות בספרון הסיני
אה, כן, למצוא את השיחון עברי-אנגלי-סיני, לראות אם שווה לקחת אותו (לא לנסות לדבר, רק להראות מה שכתוב…)
לארגן את החומר העיוני שאני רוצה לקרוא ולתרגם. אני מאמינה שיהיה לי מספיק זמן בשביל זה…
בקיצור – יש סוף שבוע מעניין לפני.

18.10.2006

ובבוקר יש לי פגישה שמתחילה ב 9 ואמורה להסתיים ב 6 אחר הצהרים. הודעתי כבר על פרישה מוקדמת (נשמע טוב הביטוי הזה) כי יש עוד להכין כמה דברים.
טוב שיש פגישה בתל-אביב, זה אומר לנסוע ברכבת, זה אומר להספיק לקרוא ולהכין את מה שלא הספקתי בענייני הוראות לסין, וזה אומר הלוך וחזור ואחר-כך שוב רכבת עד שדה התעופה.
בעל הבית שלי היה בסין לפני 6 שנים בטיול מאורגן. אתמול שוחחנו קלות על סין, אני כבר מצטטת את ההוראות כאילו הייתי שם, אבל נזכרת לשים בסוף המשפט ספקנות קלה לאור העובדה שאלו רק ציטוטים. עיניו הצטעפו בנוסטלגיה קלה כשנזכר איפה היה, ואחרי שעה פתאום יצא מהמשרד להגיד לי ש"בוקר טוב" בסינית זה ני-האו (אמר עם המבטא הנכון בשמחה רבה).
השכן שלי היה בסין חודשיים עם חבר שלו, טיול תרמילאים משונה קצת עקב מגבלות שהיו להם. הוא סיפר על החוויות שלהם, יותר קרוב לתוכניות שלי גם מבחינת איזור הטיול וגם מבחינת אופי הטיול, אמר שהיה נפלא. משום מה גם העינים שלו הצטעפו. זה מה שקורה לאנשים שהיו בסין?
ובכלל – מתוך שכונה של 14 בתים ובקושי15 תושבים שניים היו בסין? ושניהם שכנים שלי? לפי הסטטיסטיקה הזו כמעט כל עמישראל היה שם כבר… מוזר ביותר.
היום התחלתי להרגיש את ההתרגשות. לקום בבוקר ולחבק את האיש שלי ולחשוב שמחר בבוקר אני על המטוס בלי החיבוק הזה לשלושה שבועות…
אני משערת שהיום אחר הצהרים הבנים יבינו פתאום את החופש שנופל עליהם לשלושה שבועות, ומעבר לגעגועים הם סוף סוף יוכלו לחיות בשקט בלי החינוך שלי, ואני בלי לרדוף אחריהם…
וכמו שאומרת דודה זושיה – זה בסדר, אתם לא צריכים לדאוג לי, אני כבר אדאג בעצמי.
(זו היתה כתיבת הבוקר עם הקפה, ועכשיו לסדר את המקרר מהר לפני שנוסעים)
בוקר טוב מאד 🙂

תגובות:


אמזונה
, 13:56 28/11/2006:
באתי
קראתי
מרתק

אבוא עוד