שיחרור

היתה שאלה על אמנות לחימה שהעלתה בי זכרונות. פירקתי את המילים, אמנות לחימה… אמנות, מילה ראשונה אפשר להתחיל בה, על זה אני יודעת משהו, למדתי פעם. למדתי להתחיל מהפשוט ביותר ולהתקדם לאט הלאה. עיפרון הוא פשוט, לפחות במראה ראשון, רק … המשך קריאה

כולנו יודעים הכל

 גם מי שלא יודע, יודע שהוא לא יודע, ובכך הוא שוב יודע כל. אין דרך לחמוק מזה, כולנו יודעים הכל ומתוך הידיעה הזו באה התובנה שלא צריך לנופף בזה ולהתפאר אם כולנו יודעים הכל, הרי שאיני יודעת יותר מכל אחד … המשך קריאה

מבחנים של החיים

יש, הבנתי, איך לא ראיתי את זה קודם? כל-כך פשוט, היה פה כל הזמן והתחבא לי… והנה הבנתי עכשיו יכולה להמשיך הלאה בחיוך, מפזרת ניצוצות זהובים של אור בכל מקום שהולכת בו, החיוך נשלח לעולם והעולם מחייך בחזרה. עובר יום … המשך קריאה

רגע של כלום

פעם לפני הרבה שנים (ככה מתחילות כל האגדות וסיפורי הדמיון עם מוסר השכל) למדתי אמנות.
בשנה הראשונה התלהבתי, בשנה השניה קרעתי את התחת וחיכיתי לשלישית בקוצר רוח – לשלב בו אוכל להציג את כשרוני קבל עם ועדה, ובעיקר קבל מורים ואורחים, שבאו כל יום חמישי לניתוח עבודות מרתק, עם דיעות קיצוניות שמשאירות את המתח באויר עד השבוע שאחרי זה.

המשך קריאה