קריובה ביום זו לא קריובה בלילה

לקום לבוקר קריר עם מרבד עלי שלכת לדרוך עליו ולהרעיש את השכונה השותקת.

קמנו מוקדם. לא יודעת למה העניין הזה של לקום מוקדם בחופש, כנראה הסקרנות לא מבינה שאפשר לישון קצת יותר, אז מוקדם במלון לארוחת הבוקר (סבירה), מוקדם לרחוב המוצל, הקריר (הישנוני) ומוקדם לפארק הגדול בעיר (כמעט ראשונים), שאי אפשר להיות בקריובה בלי לבקר בו (כך נכתב ונאמר בכל מקום).

הלכנו מהמלון לפארק, ברור, סך הכל 2 ק"מ, הליכה של בוקר. זו הנאה פרטית למצוא דרכים וסמטאות קטנות וללכת לאט כדי להנות מהדרך, מה שלוקח במונית דקות ספורות להגיע ליעד. הגענו לבוקר בפארק מקסים, קריר, שלכת, קרני שמש יוצרות תאורה מושלמת לגוונים מדהימים של שלכת, ונשאר להרגיש בתוך סרט טבע אישי.

יש גם אגם, מעיין נובע שזורם ככה על הדרך ונשפך אליו, גשרים יפים, גן חיות פצפון עם (לא להאמין) דובים, אריות, טיגריס, קופים… לשמוע שאגת אריה באמצע הפסטורליה, שני עונה לו וכל החיות האחרות מעדיפות לשתוק. נראה כמו מקום טיפולי, אני מקווה שכן, שזה לא רק מקום לכלוא חיות.

כל פארק הוא נקודת חן של טבע באמצע העיר, מאחר ואנחנו יוצאים בקרוב לטבע האמיתי, ובעיקר כי השמש זרמה איתנו עד שנמאס לה, התכסתה בעננים ולנו נעשה קר, קיבלנו סימן מובהק שאפשר לחזור. חזרנו. נעשה חם… קצת קפה וקצת יוגורט לתידלוק (ביו, אורגני לא טבעוני) ונשארה משימה אחת מתוך השתיים שקבענו – ללכת למוזיאון האמנות כי הפסל של ברנקוזי שם בשבילי, ומלא תמונות של המאה ה 19 בשביל איתן. באנו, ראינו, נהנינו, יצאנו.

אחר כך אוכל. צהרים, אור ישיר חושף את האמת השגרתית של העיר בפינות אחדות, יש הרבה מקומות ריקים שבדיוק נסגרו, ועוד מלא אחרים נטושים כבר מלא זמן. נקיון יחסי במרחב, נעים. הבדל תהומי בין איזור חדש מואר לתיירים, לבין רחוב מקומי שגרתי עם צל עמוק של עצים. המוני האנשים שבאים בשבת בצהרים לטייל ולאכול, והרוב לא באמת קובע איפה הכי טוב לאכול, כי הם בקטע של פיצה, אז ללכת לפי הרוב לא הכי מתאים לנו (שפוטים של "הפיצה" בבוגרשוב וזהו). בצהרים. כל כך הרבה תיאור עיר כי חיפשנו מקום לאכול, כשכבר מצאנו והזמנו התברר שאין להם חלק מהמנות, אז יצא שהסתובבנו מלא, ורעבים. הקריטריון לאוכל – לא מקום ריק, לא רק בשר, עדיף לא פיצה ושיהיה מוכן מהר, אז הפתרון – אוכל מהיר ב"ספרטן", צ'יפס, סלט ושווארמה עוף. מהיר, אלגנטי, טרי, אפילו טעים. יחד עם זאת אני מאמינה שיש מקומות עם קולינריה משובחת קצת יותר מצ'יפס ושאוורמה. לפעמים להשביע את הקירקורים זה מספיק טוב.

מרוב הליכה (כן, הכל ברגל, 12 ק"מ עד עכשיו) אנחנו כבר מכירים את המרכז כמעט כמו אצלנו, חוזרים לקפה ומתקבלים בחיוכים נלהבים של האישה המקסימה מאתמול, מחייכים לאנשים כאילו אנחנו בעלי המקום, כמעט מתחילים להרגיש בבית. אם כבר בבית אז קצת שלאפשטונדה כי חופש, ואחרי זה נראה מה. יש עוד ערב שלם לבלות.

האפשרויות העירוניות אומרות לבדוק קניון אחד לפחות. נסענו וגילינו, איזו הפתעה…. קניון! אותו דבר כמו כולם, נוח שהכל צפוי ומצד שני לא מרגש, פשוט תכליתי. עשינו סקירה כללית, לא קנינו כלום, היה כבר ערב אז נשברנו ונישנשנו פיצה. טעות. לא נחזור על זה שוב.יסוגרים יום שני.

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *