נדודים לאורך הדנובה

אחרי יומיים עיר הגיע הזמן לזוז. התוכניות לא מוגדרות, הכיוון הכללי כן.

לוקחים רכב ונוסעים מערבה, יש שם דנובה אחת שזורמת בגדול, ויש נופים ואנשים. לא צריך יותר. יוצאים מהעיר, נופי עמק גדול ויבש. אם חשבתי ירוק אז התבדיתי, הרבה יובש חום כמו סתיו בארץ, אבל העצים מפצים בגדול עם השלכת.

בשלב כלשהו מצד שמאל יש כחול, מים, דנובה. הכביש ממשיך לאורכה, העמק מתחלף להרים משני הצדדים, כאן רומניה ושם סרביה, לטבע לא אכפת כי הוא הררי ושופע עצים כאן וגם שם. יש שערי ברזל עם כל מיני דברים מעשי ידי אדם, וחולפים עליהם בלי לשים לב. בלוז ברדיו קריר ויפה, מספיק טוב ככה.

מקום ראשון לעצור בו – דרובטה סברין. כתוב שיש מבצר עתיק, לא חשבנו לעצור בו אבל מסתבר שחנינו בדיוק לידו, אז ביקרנו. תיירותי לחלוטין. יצאנו. מחפשים מסעדה ומוצאים מזרקה קינטית מדליקה, עוצרים להתרשם ומצלמים את הקשת. הבטן מודיעה שמספיק התרשמות, צריך אוכל, יש מסעדות מסביב, בוחרים אחת מלאה אנשים, אנחנו מצטרפים להמון. יש בתפריט חומוס! מהמרים על מנה חומוס ומקבלים ממרח צהוב עם טוסטים. הגשה מדליקה, טעם מוזר (שכחו לערבב עם טחינה) אבל משעשע.

המשכנו בדרכנו ונזכרנו שצריך שירותים, אז עצרנו בקניון עם מחירים מצחיקים של דברים. התאפקנו וקנינו ממש קצת, והתחלנו לבחור מקום לינה – פנסיון על גדות הדנובה. דרך יפה, פקק בגלל תאונת דרכים, עיקוף והמשך והגענו. אישה מקסימה, מקום יפה,, אוכל טעים, סוף סוף קיבלנו סלט חצילים מקומי בטעם הנכון.

מעט אורחים כך שישבנו אנחנו ופלורין כל הערב וחלקנו סיפורים (שלה מרתקים ביותר) וככה קינחנו ערב נעים ורגוע על גדות הדנובה.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים