יום טיול מקומי

ארוחת קלה מול המים, אחרי זריחה מעודנת וקרירות נעימה של בוקר.

שאלנו לאן כדאי לטייל וקיבלנו כמה המלצות. הראשונה קשורה לתשוקה להיות ביער, יש כאן הרבה כאלו, מסתבר שיש גם מסלולי הליכה רבים. הגענו לנ"צ (שלט פצפון שלא היינו יודעים על קיומו אלמלא הטיפ בעניין), שמים תרמיל ומתחילים ללכת. מסתבר שרבים הלכו כאן לפנינו, שזו עליה שלא מתאימה לקיבה מלאה, ושהיער מתחיל כבר בהתחלה, אז כל התירוצים האלו הספיקו לנו כדי להנות מטיול קצר ביער, ומתמונות מרשימות ביותר.

משם המשכנו הלאה ונתקלנו בהר המפורצף. אי אפשר לפספס אותו, יחד עם פינת התיירים הדוממת כיאה ליום שני. התרשמנו, צילמנו, עשינו וי, המשכנו הלאה בין מים משמאל ושלכת מימין.

פלורין המליצה לנסוע לכפר צ'כי בהרים, לדבריה זה כמו לחזור 100 שנה לאחור. מצאנו דרך יפיפיה מתפתלת של כמה קילומטרים, סלולה, צרה ונוחה למדי, כל זמן שאין רכב דוהר ממול… צילמתי מלא עלים בכל מיני צבעים. אני לא מפסיקה להתלהב מהצבעוניות הפורצת הזו.

הגענו לכפר. פשוט ושקט, אין אנשים בחוץ לשוחח איתם. פשוט כפר. דומה לאחרים כמותו בצפון, אבל כאן ליד הצימרים של הדנובה הוא כנראה חריג בנוף. מיצינו מהר והמשכנו עד קצה הדרך… כדי לחזור חזרה בין כל השלכת שלא מפסיקה להדהים.

התלבטות קצרה לגבי ההמשך והוחלט לבדוק את הצד השני, מרחצאות מפעם עם מים בריאים כל מיני. חוצים את העיר, ממשיכם בעמק ומגיעים לבתי מלון מודרניים והמון אנשים מטופחים הולכים במדרכות. הגענו לבית הבראה ענק, אבל המשכנו עוד קצת הלאה וגילינו את המקום האמיתי. בית שנראה כמו ארמון נטוש, לא צריך דמיון מפותח כדי להבין איך זה נראה פעם. ריח גופרית באוויר, אנשים מתרחצים בנחל עצמו, כמעט כמו פעם.

אחר כך שוחחנו עם פלורין מנהלת הפנסיון בו שהינו, מסתבר שבילדותה היא הגיעה לשם פעמים רבות עם הוריה הרופאים, זוכרת את המקום בגדולתו, והיתה מוכנה לרכוש אותו היום ולשפץ, אבל זה "קצת" מעבר ליכולותיה…

חזרנו ובילינו ערב שלם במחיצת פלורין, הכרנו אישה מרתקת. נחתם יום נוסף.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים