בוחרים במסלול הארוך

קמנו לבוקר ערפילי בקור של 3 מעלות, שגרתי למקום מסתבר.
אחרי התפעלות נוספת מהממקום וארוחת בוקר משובחת, עמדנו לצאת אבל התעכבנו כדי לבקר בבית הקפה בקומה 4, שלא הספקנו אתמול. עולים ומגלים עולם של קריסטלים. למעשה תמונת קריסטל ענק היא שגרמה לי להחליט להגיע לשם, אבל אתמול לא מצאנו איפה זה מתחבא. לא יאומן איזה אוסף יש שם, כבר כשנכנסנו היה הלם אנרגטי עצום, ונשארנו זמן קצר בלבד, להתרשמות, התלהבות ויצאנו בעומס מטורף שהתפוגג רק כמה שעות מאוחר יותר. אז לא רק ארמון אלא גם משכן לאבנים מרשימות ביותר, וגם מוזיקת רקע אתמול והיום – בדיוק מהדור שלנו. מעניין להכיר את האיש שמאחורי כל הקומפלקס הזה. אולי בעתיד.

החלטנו לקחת את הדרך הארוכה. לא הבנו למה על אותו מרחק בקילומטרים יש הבדל תהומי בזמן נסיעה, מה עוד שאלו דרכים ראשיות יחסית – מסומנות בצהוב על המפה… אז בחרנו בזו הממוזפרת 7A ומצאנו את עצמנו בעוד ערוץ יפה יותר מהקודם! איזה מזל!!! קר ממש, הכל רטוב, יש יותר ירוק בסביבה ויותר שמח בלב. עצרנו מלא פעמים בדרך כדי לצלם, ירדנו כמה פעמים אחרות כדי להרגיש את המקום, והבנו למה הנסיעה איטית –
זה כביש מהיר, כך מסומן במפה – 7A, אבל כנראה מה שנחשב למהיר של לפני עשרות שנים – דרך עפר עם בורות, אבנים, לפעמים גם אנשים ומשטרה שעקפו אותנו ועצרו וחוזר חלילה. לא ברור מה בדיוק עשו שם.

היינו די לבד בכל הדרך המדהימה הזו, עד שהגענו לסופה, או פשוט לצומת קטן עם פניה ימינה להמשך המסלול. כבר בהתחלה היה שלט עם המון מדבקות ונהר שזורם בעליה, פלא פלאים (מצולם). חשבנו שעכשיו אנחנו יורדים בכביש, המסלול בהמשך נראה מפותל למדי, אבל מסתבר שעלינו ולא סתם עלינו אלא הגענו לכביש של "טראנס אלפינה" בהרי הקרפאטים. מדהים, פשוט מדהים – עולים ועולים ועולים, נוף נפרש מול העיניים רחוק יותר ויותר, הרים מעושבים שברור כי בחורף הם מושלגים לגמרי, והלב מתרחב לראות את היופי. הגענו אפילו למקום שחצי מהכביש נפל למטה, והחצי השני היה החלק היחיד של הרכז. ממש שפיץ לנסוע עליו. מרגש.

נסיעה די ארוכה ואז יורדים, ומחליטים להמשיך להורזו – כפר אמנים שמתמחים ביצירות חרס של האיזור. קצת מאוחר אבל אנחנו זורמים עם הכביש וההחלטה, אוכלים צהרים בדרך אצל אנדרו הנחמד, מגיעים לכפר ועוקבים אחר השלטים המכוונים, ובקצה העליון אכן יש כמה בתים ועליהם מלא צלחות מעוטרות. עייפים התרשמנו מהמקום, מהנשים, קניתי צלחות כמובן, ולא נשארים אלא ממשיכים בנסיעה לטירגו-ז'יו כדי לנוח ליום הבא, מתוך ידיעה שלא נספיק לראות שם משהו.

בחרנו מלון בבוקינג, הגענו והסתבר שהוא….. לא משהו….. עדיף לא להתעכב על זה. ביטלנו את ההזמנה ועברנו לפנסיון קטן נעים הרבה יותר, לאכול במסעדה סמוכה לפי המלצתם (במולן ANNA), לחזור ולישון את הלילה. יום של נסיעה מטורפת, ללא ספק. מזל שיש חולה הגה אחד והרפתקנית נודניקית איתו, שמוכנים לנסוע ככה בלי בעיה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים