דוגמה אישית

 האם מורה צריך לשמש דוגמה אישית למה שהוא מלמד?

 נתבונן רגע בכמה האפשרויות:

אדם שמכיר כל פיסת מידע לגבי נושא מסויים, נגיד רפואה סינית. הוא מלמד את מה שהוא יודע בבית ספר כלשהו, אבל לא מיישם דבר מהידע הזה לתוך חייו. התלמידים שלו מקבלים את כל הידע, הוא לא מחסיר דבר, אבל הוא לא מהווה דוגמה אישית לדברים שאותם הוא מלמד.

אותו אדם מקודם, אבל הפעם הוא הולך עם כמה מחטים בתיק, לפעמים דוקר את עצמו כשיש צורך, מתנהל בדרך שיש בה השראה של הדברים אותם הוא מלמד, אך עדיין מתעלם ממה שנוח לו להתעלם, נגיד… מעשן, או שהוא משמין מתזונה שלא מתאימה כלל לתיאורית התזונה הסינית. הוא מכיר את הפילוסופיה, אולי טאואיסט במידה, אבל רק במידה שנוח לו.

ונלך לקצה הרחוק יותר, המורה הזה חי כמו שהוא מלמד. שומר על בריאותו הפיזית, הנפשית, מתנהל בהתאם להבנתו המירבית את התפיסה הסינית אותה הוא מלמד.

מי מהם מורה שתלמידיו יפיקו מהוראתו את המירב עבורם?

מנסיוני האישי, זה שחי את מה שהוא מלמד הוא זה שאני לומדת אצלו הכי הרבה לאורך השנים.
גם אם אני פוגשת אותו פעם בחודש, בפגישה הזו אני מגלה רבדים על גבי רבדים של הוראה מבלי שיש לו צורך להגיד את הדברים, הוא נמצא שם ומשרה את הידע מעצם נוכחותו.
3 יולי 2007

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים