ישבתי בבית וגלשתי להנאתי ברחבי הרשת, מחפשת (לפי הוראות שקיבלתי) אכסניות נוער. יצאה לי רשימה ארוכה ומפתיעה של מקומות אפשריים בבייג'ין, והחלטתי אפילו לקרוא מה כתוב שם. מקום אחד משך את תשומת ליבי, בעיקר כי הם כתבו שהם נחמדים ואני האמנתי – מקום שנקרא ליאו הוסטל, עם תמונות כמו של כל השאר, ועם מיקום שנמצא בין כיכר טיאננמן לבין מקדש השמיים. נראה לי נוח להיות בדיוק באמצע, למרות שמה שלא כתוב הוא שהאמצע הזה די מרוחק וצריך בעצם אוטובוס, מה שלא הוריד מערכו של המקום בהמשך.
כשהגעתי לשם, עוד לפני שנכנסתי, עמדו קבוצה של ישראלים להצטלם לפני שהם ממשיכים בטיול. לבד לא הייתי שם, ואפילו הבנתי את השפה… מסתבר שהמקום מומלץ גם על ידי חבר'ה שכבר היו שם, והבחירה שלי משום מה נפלה בלי לדעת על המקום הכי ישראלי שיש, וככה פגשתי אנשים נחמדים שלא הייתי מכירה בארץ, אבל בסין כן.
הבחירה לוותר על בתי מלון מכובדים ולשהות במקומות עם כוכבים שמחפשים את הדירוג שלהם היתה מכוונת מהתחלה. מקומות כאלה מזמנים מפגשים מרתקים, שינויי מסלול לפי התייעצות עם מי שהיה כבר, כרטיסי ביקור למקומות הבאים, המלצות על מקומות לינה, מסלולי טיול, מאכלים ומסעדות… יותר מזה – מפגשים עם אנשים מרתקים כמו לילך שמטיילת כבר כמה חודשים באיזי שלה, השאירה קריירה מהתחום שלי בארץ ויצאה להיות עם עצמה, אישה מדהימה. או פיני וענת שעכשיו עדיין נמצאים אי שם ברחבי האימפריה הגדולה, מטיילים מקצועיים שיודעים לקחת את הזמן לכמה חודשים ולהיות כל פעם בנקודה מרתקת אחרת בעולם. כמובן יש גם את המוני המטיילים משאר העולם, ומתברר שישראל היא בכל זאת יעד למטיילים האלה, למרות כל החדשות שהם רואים על המסך כשהם בבית (החלפנו מיילים, נראה אם יהיה להם באמת אומץ להגיע הנה וליצור קשר….).
אז גסט-האוס נותן להרגיש את סין יותר מקרוב, והצוות של המקום הזה המחיש לי עוד כמה דברים –
הם מכנים את עצמם דיויד ואמנדה ועוד כמה שמות מערביים לחלוטין, מתחשבים בנו שאנחנו לא יכולים לבטא את השמות הסיניים שלהם, אבל בעצם מוחקים את הזהות הסינית מסדר היום. לא ראיתי שם איש צוות אחד מבוגר, כולם צעירים, דוברי אנגלית (חלקם פחות, חלקם יותר) יודעים מה הצעירים של היום רוצים (יש טלויזיה עם סרטים כל הזמן, משחקי מחשב, אינטרנט מהיר – 5 עמדות) ומכינים אוכל די בסדר (הרחוב יותר משכנע, אבל לפעמים יותר נוח פשוט לקום ולא להתחיל ללכת על קיבה ריקה).
הם מארגנים כרטיסים להופעות, נסיעות לחומה, יש להם שלט של מדריך שיכול לתת ימי טיול בעיר עצמה (רק מדריך אחד, שהיה עסוק ביום שאני רציתי, וגם מוכן ללוות רק משלושה אנשים ומעלה, ומה לעשות שאני באתי לבד…) ועוזרים רק איפה שמתחשק להם או שיוצא להם מזה משהו. הרגזתי אותם יום לפני שעזבתי – אי הבנה בקשר לכרטיס טיסה הובילה להקדמת הטיסה, ולכן לביטול כרטיס להופעת אקרובטיקה. את הכסף קיבלתי במלואו, למרות שדיויד רצה להחזיר לי רק חלק בטענה שמגיעה לו עמלה על השירות, ואחרי שהחזיר את כל הכסף (כי לא הסכמתי) הפסיק לעזור לי במה שביקשתי. לא ממש הפריע, כי כבר הבנתי איך הדברים מתנהלים במקום הזה, אז יכולתי להסתדר לבד, אבל תמונת פרידה לא צילמתי שם. הרגשות השתלטו על חוויות הימים שלפני כן…
אם להמליץ על המקום הזה? לא בטוחה. הוא ממוקם יופי, החדרים בסדר, אבל ממש לידו יש מקום שנקרא Far-East ושמעתי שהוא נחמד באותה מידה אם לא יותר, והמחירים ידידותיים, במיוחד לכל הטיולים וכל השאר. נו, יש מה לבדוק לפעם הבאה.
תמונות מהחדר:
אמזונה
22:38 5/12/2006:
יכול להיות שלא הגבתי פה בכלל?
מוזר…
כי נדמה לי שחלק מהפוסטים כבר הגבתי
יכול להיות שהעלית אותם מחדש…?
או שסתם נדמה לי.
לא משנה. נהניתי מהביקור שוב
והפעם עשיתי מינוי…
אני
12:37 11/1/2007:
הכל יכול להיות, זה סין, לא?
תהני מהמנוי, אבל תהיי סבלנית – בין זה לאחרים לא נשאר הרבה זמן למשחקי מחשב עם תמונות ואלבומים…
