כל אחד יכול (לגעת ברייקי)

אתמול שוב שמעתי ממישהי על איזו אשה שקראה לה פה… ופתחה לה שם, והיא כל-כך יודעת…ואתם מכירים את זה – איך אנשים יכולים להעמיד עצמם מעל אחרים, רק בגלל שיש להם יותר ידע. פתחנו בשיחה, שבכל מהלכה ניסיתי להמחיש כי גם לה יש את כל היכולות ה"מופלאות" הללו, וכי אין כאן שום מסתורין. בכל אחד מאיתנו קיימת יכולת גבוהה ביותר, רק שיש אנשים שקל להם יותר להפתח לענין, ויש אנישם שצריכים לעבור שנים של התנסויות על מנת להגיע לאותה נקודה, אבל בכולנו נמצאת אותה יכולת!
אחר כך עברתי לתיאורי נוף… טוב, תיאורי אנרגיה בהשאלה מהטבע –
נדמיין אגם ענק, אין סופי, שאני שמה צינור קטן על הגדה, ומעבירה בצינור זה מים לכיוון שאני מעוניינת בו. זה הכל. האגם מחייך לצינור, ואם זרימתו מנוצלת נכון, הרי הצינור יכול לקבל מים. אם בנוסף לזה הצינור נקי ומטוהר, הוא מעביר את המים האלה.
אם הצינור עצבני (סתום עם קצת חול),
כועס (יש בו אבן קטנה תקועה),
דואג (שם עוד כמה צינורות "לעזור")
עייף (נתקעו גם כמה שערות) וכו´,
המים לא ישתנו, הם רק לא יוכלו לעבור כמו שצריך.
אם הצינור רוצה מלחמה (סתימה מוחלטת) יש לשער שהמים לא יעברו.
המים לא עוברים בכל מקום ובכל מצב, ועל כך אנחנו עובדים –
לאפשר להם לעבור כמה שיותר בקלות וביעילות.
והאגם – קיים ואינסופי כתמיד. תמיד.
(אם לא הבנתם – האגם האינסופי=רייקי, הצינור הקטן=אני).
ולכן מתוך המשל הזה מנסה להבהיר כי הרייקי לא יכול להיות מושפע מאיתנו – זה אנחנו שמושפעים מהרייקי:
כל הלמידה היא שלנו – ברייקי יש כבר את כל הידע
העבודה על הטהרות היא שלנו – הרייקי תמיד טהור
אם אנחנו לא טהורים (כועסים, עייפים, מדוכאים וכו´)
זה לא פוגם כלל ברייקי – זה פוגם ביכולת ההעברה והספיגה שלנו.
תמיד מה שיעבור דרכנו זה רייקי טהור, כי אין רייקי אחר. כל העבודה העצמית היא כלשונה – עבודה עצמית, שלנו. לכן אנחנו צריכים מודעות, שלום פנימי, סובלנות, סבלנות…והרשימה עוד ארוכה. ובעיקר אנחנו זקוקים להפנים הבנה שאין לנו שום אחיזה ברייקי, שום זכויות יוצרים, ושום שליטה!!!
כל מה שאנחנו עושים הוא סביבנו – איך ללמוד, איך לוותר על האגו, איך להתנקות, איך להרגע, איך לצאת מדיכאון – כל אלו דברים שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, והרייקי בטובו נמצא כאן כדי להיות לנו לעזר כאשר נפנה אליו.
עוד לא ראיתי רייקי שבא לעזור לבן-אדם מיוזמתו הפרטית, ראיתי בני אדם שבאים לעזור לעצמם ולאחרים, והם משתמשים גם ברייקי (כמו בעוד שיטות, חומרים ודברים אחרים).
הרייקי היא אנרגיה הקיימת לגבינו כמו האויר, המים, האדמה, כוח המשיכה וכל השאר, היא רק חיכתה להגדרה מחודשת על מנת שתשומת הלב שלנו תכיר בה, וכעצם לא ממש חיכתה, כי תשומת הלב שלנו לא הופכת אותה לקיימת, היא תמיד קיימת, אבל הופכת אותה לשימושית.
וזה די משעשע לראות אנרגיה מזוככת של רייקי יושבת ומחייכת לעצמה על כך ש"גילינו" אותה ועכשיו היא מתבוננת איך אנחנו לומדים להכיר אותה, חושבים ביוהרתנו שהמצאנו אותה (והיא מרשה לנו לחשוב ככה), חושבים שיש רק שיטה אחת נכונה ללמד אותה (והרי היא כל-כך מגוונת – אינסופית), חושבים שהרייקי קיים רק אצל אלו שלמדו (והרי לכולם יש את זה, הם רק לא יודעים עדיין), חושבים שיש מי שמותר לשלוח לו, ומי שאסור (מי אנחנו שנחליט בכלל?), רוצים למסד את הרייקי בפוליטיקה (אולי נמסד את מפלגת כח המשיכה?) וחושבים וחושבים וחושבים.
כמה פתטי. כמה אגו…
הרייקי משפיע עלינו. הכל אצלנו בפנים, ואנחנו רק צריכים להודות לרייקי על קיומו, כי כך אנו יכולים לזהות את איכות קיומנו, ולשפרה בהתאם.
אז אנחנו לא יכולים להגיד לרייקי איך לעזור, אנחנו רק יכולים לכוון מודעותנו ולהיות נוכחים בעת התרחש הפלא, בתוכנו, באחרים, העולם… ולברך על הקיים, ועל הרייקי, ועלינו.
ויאללה להמשיך לעבוד וללמוד, כי כל חיינו הם לימוד מתמשך ושיעורי בית…
כשנהיה רייקי השיעור יגמר, ונקבל ציון מעולה…


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *