כולנו יודעים הכל

 גם מי שלא יודע,

יודע שהוא לא יודע,

ובכך הוא שוב יודע כל.

אין דרך לחמוק מזה,

כולנו יודעים הכל

ומתוך הידיעה הזו באה התובנה שלא צריך לנופף בזה ולהתפאר

אם כולנו יודעים הכל, הרי שאיני יודעת יותר מכל אחד אחר

ולכן אני כמו כולם, יודעת הכל, גם יודעת שאני לא יודעת.

נשמע מטורף? כמו פאזלים שונים שהתערבבו יחד?

מה פתאום, זה פשוט לחלוטין –

אני יודעת, אתה יודע, את יודעת, כל אחד יודע מה שהוא יודע ולא יודע בחבילה אחת.

מה ההבדל בינינו?

אתה מנופף בידע שלך ובחוסר הידע שלך, אתה יודע שלהצהיר כי אינך יודע פירושו להיות עניו, אז אתה מנופף גם בחוסר הידיעה, מושך את תשומת לב ההמונים, וכך אתה הגדול מכולם – אתה הכי גדול, כי עכשיו לא רק אתה יודע שאתה יודע, אלא כל האחרים מודעים לעובדה הזו, ועכשיו אתה יותר מאחרים בידיעה וחוסר הידיעה שלך, ולכן אתה שווה יותר.

את אומרת את הידיעה שלך, את מחליפה את הידיעה מדי יומיים כדי להתאים את עצמך לדרישות הקהל, את מסדרת את האתר שוב ושוב בהתאם לאופנות המתחלפות, וכל אופנה משתקפת, כאילו את הסמכות הגדולה (הכוהנת הגדולה, האמא הגדולה, המכשפת הגדו…. ) שאוצרת בחובה את כל הידע, ומולך מתגמדים כל השאר. את יודעת יותר מהם, חוסר הידיעה שלך קיים (כי זה נכון לא לדעת) אך מוצנע היטב.

אתם חבורה של אנשים, אתם מצהירים על חיפוש הדרך, אתם מכריזים כי אינכם יודעים הכל, אך הדרך פרושה לפניכם. לדבריכם טעויות הן חלק חיובי בדרך, אומרים שכך נכון לומר, וכך כל טעות היא הצלחה נוספת בשבילכם, מבלי לבדוק אולי את עומק הטעות ואפשרות ביטולה כדי למצוא שבאמת ידעתם (אבל אז זה עלול לשנות אתכם ולהביא להצהרה שטעיתם. טעות זה כבר נושא לכתבה אחרת). העולם מסביב לא יודע את מה שאתם יודעים, ולכן הידיעה שלכם היא הידיעה המוחלטת, אבל אסור להגיד את זה בקול רם, אסור להשמע כמו אנשי אגו גדול, ולכן אתם מצניעים הכל במילים יפות, ובעיקר – בהזמנה להצטרף, כי מבחוץ אי אפשר לדעת את האמת שקיימת בפנים.

אני יודע משמע אני קיים

אני יודע שאיני יודע –

משמע אני קיים עוד יותר

משמע אני עניו, ממלא אחר הוראות הצניעות המתבקשת

משמע מתרברב בחוסר הידיעה שלי

כדי להראות עד כמה אני יודע ושלם… וצנוע… מושלם.

ואיפה אני בכל זה?

וואלה, לא יודעת, מתבוננת, רואה את האנשים סביבי

את כל הוריאציות המוזרות של "התפתחות רוחנית" עכשווית

לא מוצאת עצמי בקהל הזה, שומרת על פרופיל נמוך

מלמדת בקטנה את מי שמבקש

בורחת מפרסום, לא מרויחה כסף מהייעוץ שלי (בושה, פשוט בושה)

לא לומדת קואצ'ינג, לא מייעצת תחת איצטלה ותארים (כולה מורה, אפילו לא תואר ראשון, אאוץ')

רק נוגעת פה ושם במי שמבקש מגע (בעיקר אנרגטי)

ושואלת עד מתי ימשיך המצב הזה.

רואה איך ממחזרים את אותו הדבר שנאמר לפני שנים, לפני עידנים,

ובכל פעם שמים בתוך תלבושת ראוותנית יותר כאילו זה החידוש האמיתי (גילו לי את ה"סוד")

רואה אנשים מנכסים לעצמם מילים של מישהו אחר מבלי להזכיר את המקור

מתכסים בכינויי כוהנת גדולה, אמא ענקית, מכשפת פלאית וכן הלאה, בבגדים מפוארים מכל הסוגים

ושוכחים את העיקר –

באנו הנה להיות אנחנו,

לתת,

לקבל,

להמשיך

בצנעה ובמגע אישי ואנושי,

באהבה שקטה ובוטחת.

אבל אולי

אני לא יודעת וזה כל מה שיש סביבי,

שהרי גם זו אפשרות –

שאיני יודעת דבר ואפילו איני יודעת את זה – הבורות בהתגלמותה!!!!!

ובבורותי המוצהרת אסיים מאמר ידיעתי זה.

17 יולי 2007