דמיון מודרך

"כואב לי הגב, אני חוששת שזו פריצת דיסק או משהו דומה… כואב לי הגב מאדדד!!!
הלכתי לבדיקה, בצילום התגלה שזה סתם שריר תפוס. הכאב נעלם מיד כמעט לגמרי!"…

מה קרה בעצם?
נתתי לדמיון להשתולל, בתחילה – דמיינתי מצב אקוטי של כאב תמידי, דבר שגרם לי לחוש כאב חזק ואמיתי לחלוטין. אחר כך באה הקלה גדולה ויחד איתה דימוי של שריר תפוס שתיכף משתחרר – לא בעיה, וכך הכאב הפיזי נעלם כמעט לגמרי.
הדמיון השפיע על החשיבה שהשפיעה בתורה על הגוף.

אם לדמיון יכולת השפעה גדולה כל-כך על חיינו, הרי שניתן "לגייס" אותו לטובתנו, להעזר במה שנמצא כבר בנו בפנים, וכך הטכניקה מאפשרת ליצור מציאות חדשה, להיות בה לפרק זמן מסויים, ולתת למציאות החדשה הדמיונית להשפיע על המציאות הקיימת (שלפעמים היא יותר דמיונית מהדמיון, אבל זה לסיפור אחר).

כך ניתן לזרז ריפוי, להקל על מצבי לחץ, דאגה, כעס, לרפא מכאובי עבר שהותירו צלקות, ולקיים מציאות מאוזנת ובריאה יותר ברובד הפיזי והנפשי כאחד.

הנה דוגמה איך אני שולחת את עצמי לכמה דקות של רגיעה בתוך הדמיון:
קודם כל יושבת במקום שנוח לי בו, משחררת בגדים הדוקים (אם יש), נושמת כמה נשימות עמוקות ומשחררת את כל האויר החוצה, נותנת לגוף להתרווח במקום הישיבה, נינוחה ככל האפשר.
עוצמת עיניים, לוקחת שניה או שתיים לבחירה איפה אני רוצה לנוח היום, ובדרך כלל זה מול הים. נגיד – חוף הים בקנקון, מקסיקו. הייתי שם ימים ספורים, אך יכולה לזכור כל פרט בחוף הזה (מדהים ביופיו), ואת הזכרון הזה אני מפעילה עכשיו – מפעילה את כל החושים בצורה דמיונית –
מתבוננת בחול הלבן, במים הטורקיזיים, מסיטה לאט את המבט ימינה לראות את החוף והאנשים המעטים שהולכים לאורכו, שמאלה, מתבוננת בבתים הרחוקים… מורידה מבט ורואה את גרגרי החול, הצדפים. מושיטה יד (דמיונית, הכל דמיוני) לחול, מרגישה איך זורם לי בין האצבעות, חמים, חושני כמעט. נושמת את האויר הקריר, מריחה את ריח הים המלוח, טועמת את המליחות בקצה הלשון, שומעת את המיית הגלים, חשה את הרוח מלטפת לי את הלחי, את השמש מחממת בעדינות את גופי… בדמיוני אני נמצאת ממש בחוף, אני שלווה, יש לי זמן – אני בחופש, גופי רפוי, נשימתי מתונה. כמעט כמו חלום, אבל מתוך עירות מלאה.

אחרי כמה דקות כאלו, עדיין בעיניים עצומות, אני מחזירה את מודעות נוכחותי למקום בו אני נמצאת עכשיו, ורק כשמרגישה שהדמיון חזר למקום שבו המציאות, אני פוקחת את העיניים.
תמיד מפתיע לגלות שהתחושה הפיזית האמיתית באותו רגע, היא כאילו עכשיו חזרתי מחוף הים בקנקון, רגועה ומחייכת, מוכנה להמשיך את היום.

 
ריח מענג של לחם נאפה בתנור, תחושת בית מחבק.

1359747998_boxלצאת איתי מהקופסה
ללחוץ כאן לשליחת מייל