טאי-צ'י

טאי-צ'י

הסיפור האישי שלי –

תמיד רציתי ללמוד טאי-צ'י. היו לי סיבות משלי ומחסור במורים באיזור. ידעתי על ניר מלחי, על המרכז שפתח, אבל נסיעות שבועיות לתל-אביב לא באו בחשבון באותה תקופה.
בשנת 1997 הקמתי קבוצה בחדרה ונשלח מדריך מטעם המרכז – דני הרפה, איש נפלא שהיה לי למדריך במשך שלוש וחצי שנים, ונפטר בפורים תשס"ה.

daniעל דני – גם אם ספרים ייכתבו, עדיין לא יצליחו לספר את כל נפלאותיו, ואני מודה לגורל שזימן לי אותו כמורה הראשון שלי לטאי-צ'י.
חברים שלחו לי סרט שנערך לאחר מותו,
ואני שמה אותו כאן בשמחה ועצב גדול, רק ללחוץ על התמונה והסרט יפתח (שם ללחוץ על Play).

החל משנת הלימודים השניה סייעתי בהוראה בשיעורים של דני, אחר כך עברתי ללמוד ולסייע במרכז הישראלי לטאי-צ'י בתל-אביב.
במרכז בתל-אביב התקדמתי ושם אני לומדת גם היום, כתלמידה של ניר מלחי.

במסגרת לימודי גם לימדתי קבוצת ילדים בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, קבוצת נשים בחיפה, ולפעמים משתעשעת בהפעלת טאי-צ'י להמונים בפסטיבלים למיניהם, במרחב הפתוח, על חוף הים או באוהל ענק, כל מרחב אפשרי לטאי-צ'י.

2014-08-14 10.34.32היום מלמדת טאי-צ'י בקיבוץ נחשולים,
קבוצת ערב בימי שני בשעה 19:30 רב גילאית,
ולפעמים גם את הותיקים.

 
חשיבות עצמית היא בלון נפוח, סיכה קטנה ונשאר רק ריח מסריח.

1359747998_boxלצאת איתי מהקופסה
ללחוץ כאן לשליחת מייל