לטייל בגוילין

יום אחרי שנגנבה לי המצלמה, בלי יותר מדי מצב רוח לשוטטות אבל בלי ברירה, מגיעה לרחובות העיר שנאמר עליה בכל מדריכי התיירים שלא לבזבז בה יותר מדי זמן. התמקמתי באכסניה בשם פלאוורס (flowers), קיבלתי שוב חדר זוגי עם שירותים רק בשבילי (אין להם יותר מדי חדרים ליחיד עם שירותים בסין כנראה) והלכתי בסביבה לראות מה יש לעיר להציע.


טיילתי ברחובות יחד עם לי מאלסקה שעזר לי לקנות מצלמה. ירדנו לתוך עיר תחתי ענקית מתחת לרחובות הראשיים, שוק ענק של מוצרים סיניים זולים, חנויות מכל גוון וסוג, "רחוב" של ג'ינסים עם ריח הבד לכל אורך הרחוב, סמטה של שטויות ביואן אחד בקושי שמבקשים על זה 50 לפחות (מתמקחים וקונים בכלום וחצי), רחוב של דברים לילדים, רחוב של מצלמות… מצלמות – זה מה שבאתי לקנות, אז מצאתי משהו פשוט יותר ממה שנגנב, אבל מעולה להמשך הטיול. עלינו חזרה לרחוב, הלכנו לכל האורך אכלנו אורז בעטיפת עלה שהיה דביק וממולא וטעים (לא שאלנו במה זה ממולא), המשכנו למסעדה קטנה שהיגישו לנו בה מרק עם כל מיני דברים, בלי בשר, עם ביצה, חבל על הזמן, וכמובן – באו-דזה פרטיים שלהם, ואפילו משהו מתוק מערמונים שסתם את הגולל על אוכל, היה כל-כך ממלא שאי אפשר היה לאכול כלום אחר כך. לי הלך לדרכו ואני המשכתי ללילה, הגעתי עד הר הפיל שהיה כמובן סגור, חיי לילה לאורך הנהר, רחוב שנסגר כל לילה לשוק תיירים, והכי חשוב – מרכז אינטרנט מעולה כדי ליצור קשר עם המשפחה, אחרי שגם הטלפון נגנב ואיתו האפשרות ל sms יומיומי.


איך נראה אתר כזה? פשוט נפלא. המחיר משתנה בהתאם לנוחיות: מקומות פשוטים עולים 2 יואן לשעה, מקומות טובים יותר של כורסאות עולים 3 יואן לשעה, ומקומות בפינה סגורה ואישית קצת יותר. הזמנתי את הכורסאות, קיבלתי קוד, והתמקמתי. יש מחשב שקורא עברית, יש אתר שכותבים בעברית וזה מסורבל אבל די בסדר, והכי חשוב – יש אוזניות שאפשר פשוט לדבר עם מי שרוצים, ואז לא צריך לכתוב כלום. התרשמתי עמוקות, התקשרתי ודיברתי וכתבתי ומיציתי כל שניה מהחיבור המהיר שהיה שם.







אחר כך גיליתי שכולם רואים אנימה או סרטים מצויירים אחרים…..

היה כבר מאוחר, הלכתי חזרה, הזמנתי טיול יום בטרסות האורז, יש לי כבר מצלמה ואפשר להתחיל להנות מצילום שוב.