הניצוץ שבלב

הלב הזה יש לו כל מיני מהלכים לא ברורים. המערב רואה אותו כשריר, מצייר אותו עגול למעלה ושפיץ למטה. מי שרואה את הציור האדום של הלב יודע מיד למה הכוונה. המזרח נותן לו אלמנט ומרידיאן, וההודים נותנים לו צ'אקרה שלמה בורוד וירוק.
אצלי הלב לא קשור בכלל לדברים האלה, אצלי הלב מכיל את האור שבו קשורים החיים שלי. האור הזה פועם בכל מיני עוצמות, בכל מיני צבעים, אומר לי כמה חיים יש לי היום, כמה החיים שלי מוארים בכל רגע.

יש אנשים שהמקום הזה אצלם חשוך. זה לא אומר שאין חיים, רק שהאור הלך לאיבוד. אי אפשר להכיר אנשים כאלה, לא רואים עליהם שהאור שלהם חלש כל-כך עד כי יש בהם חושך. האנשים האלה יודעים להסתיר יפה כל-כך את החושך, אחרת מזמן לא היו מהלכים חיים בינינו. כל אחד והסיבות שלו, כל אחד והחושך שלו.

יש כאלו שלא יודעים על החושך שבלב שלהם, הם עסוקים בלהסתיר את החושך מעצמם בהצלחה כל-כך גדולה, עד כי הם עצמם חושבים כי הלב שלהם מואר. הם בעצם לא ממש יודעים מה האור הזה שמציף את הלב, הם כבר מזמן לא מכירים אותו, הם רק יודעים שיש להם לב, שהוא פועם, שהוא נותן להם לחיות עוד יום ועוד יום, אבל את האור בחיים הם שמים במקומות אחרים בגוף, בעיקר במוח שיודע להסביר נפלא כמה אור זה טוב. המוח שלהם מלא ניצוצות שלא מתאימים למקום שלהם, אבל רק מעטים רואים את זה, אלו שיודעים לראות ניצוצות של אור שבאים מהלב.

יש אנשים שכבה להם האור בלב, הם עצובים, הם יודעים שהאור נעלם, הם מחכים שיחזור. הם לא מסתירים מעצמם את האור שכבה, הם מסתירים מהעולם. לא תראו עליהם את החושך שלהם, הם יכולים להיות אנשים מצחיקים ביותר, ליצנים של ממש, ועל הקיצוניים ביותר אולי תצליחו לראות את האור שנעלם, ממש כמו הליצן העצוב שלפעמים לא ממש יכול להסתיר את העובדה, שהניצוץ הזה קיים רק כלפי חוץ.
יש אחרים עצובים שרואים עליהם את העצב, הוא הפך להיות תמצית חייהם. לפעמים נותנים להם תרופות שיאריכו חיים, אבל לא יביאו את האור. יש אחרים שפשוט חיים בעצב, חושבים שהאור הזה כבר לא יחזור, ומתמלאים בעצב עוד יותר גדול. העצב הזה מדבק ושולט בעולמם, אין מקום אפילו לניצוץ אחד, והאבסורד הוא – ניצוץ אחד יכול להתחיל להאיר את החושך שלהם, אבל צריך המון כוח ואמונה ללא גבול כדי לתת מקום לניצוץ הקטן הזה להגיע. צריך כל-כך הרבה כוח, ורק מעטים יכולים למצוא את הכוח הזה בעצמם. יש אנשים ברי מזל שיודעים שהם בחושך, יודעים שעזרה תביא להם את הכוח, ומוצאים את הכוח לפנות ולבקש עזרה. לפעמים מצליח להם להתחיל, ואחרי ההתחלה הם יכולים להמשיך, עם המון אהבה מאלו שהתבקשו לעזור, וגם נענו להם.

יש אנשים שהיו באור כל-כך גדול, הלב שלהם התמלא באור הזה, הם אהבו את העולם כולו, הלכו וחיבקו באהבה אמיתית כל מי שהתקרב אליהם. הלב התרחב והכיל עוד ועוד אור, היה להם קשר ישיר עם האלוהים, הם היו מוארים בעצמם, עד שנשרפו. האנשים האלה עד היום מחפשים את האור שאבד להם, מחפשים את המלאות שהיתה ונעלמה, מחפשים להפיח חיים בלב החשוך, זה שהיה ניצוץ חייהם והנה כבה במפתיע. האנשים האלה מלאים געגועים לאור ההוא, חיים רגיל לעצמם, חיים רגיל לעולם, הכל נראה בסדר, אבל הם חיים ללא חוש האור שהיה בהם. משהו חסר, כל אור אחר נראה אפל לעומת מה שחוו קודם, כל אור נעשה חיוור לעומת העוצמה שהיתה סביבם ובהם. האור נמצא אבל הם לא רואים, הם מחפשים את האור הגדול עוד יותר, עד שיחזור הם חיים בצל של עצמם, מחכים בסבלנות כי יודעים שיחזור, הרי דבר גדול כזה לא הולך לאיבוד, והסבלנות היא הדבר היחיד שיש להם להאחז בו.

הניצוץ הקטן הזה שמפעים את הלב מחוץ לסדר הפעימות הרגיל – זוהי תמצית הרגש.
כמו תמצית של שמן ריחני, או של טיפות וניל על קצה הלשון, של שוקולד גודאייבה שמתפרק בחיך לאלפי זיקוקים של עונג, של אורגזמה אנרגטית מתמשכת, של אהבה. הניצוץ הזה חייב להיות, אחרת אי אפשר לחיות.

14 אוגוסט 2007

 
לשים אצבע אחת על מקלעת השמש ולנשום..... לנשום.... לנשום...

1359747998_boxלצאת איתי מהקופסה
ללחוץ כאן לשליחת מייל