3 מתנות שקיבלתי לאורך הזמנים, תלויות על הקיר להזכיר לי סיפור שלם שיש להן לספר.
תמונה מספר 1
מתנה ליום הולדת שהיה מזמן מזמן לפני המון שנים, מחבר שלי עוד לפני שהיה חבר שלי, אפילו לפני שהכיר אותי באופן אישי (ומסתבר שהיכר אותי יותר טוב ממה שאפשר לדמיין), ורצה שאבין את מה שהוא ראה בעיני רוחו ואני המשכתי להתעקש שהוא טועה. כתוב שם ככה –
"אילו היה באפשרותי לתת לך
דבר אחד בלבד
הייתי נותן לך
את היכולת לראות את עצמך
כפי שאחרים רואים אותך
עד כמה הינך
אדם מיוחד במינו."
אני התעקשתי לשייך את הכתוב "כפי שאחרים רואים אותך" לאנשים שחשבתי שראו אותי באמת, וכל הזמן שללו את המיוחדות שלי, לא הבנתי שיש עוד הרבה אחרים שרואים אותי ולא מפחדים.
לקח לי שנים של הסתגלות לעובדה שלא כולם נוצרו כדי לפגוע בי, שיש קומץ אנשים טובים שאוהבים, קומץ נוסף שפשוט נמצאים בטוב, ועוד המון שאם יכירו אותי אז יהיו בעדי. להבין שהעולם בסדר, ואני יכולה להוריד כמה הגנות ולחיות מתוך ידיעה שאני מוקפת גם בטוב.
המון זמן עובר ואני צריכה את התזכורת הזו, כי "נשמות טובות" יש תמיד, ואני לפעמים שוכחת שהם לא באמת רואים אותי אלא רואים את הפחדים שלהם מולם, כי אם היו רואים היו מבינים כמה טועים ומפסידים אותי בגדול, אז התמונה שניתנה באהבה תלויה לי מול העיניים.
אם זה לא יום אהבה אז מה כן?
תמונה מספר 2
וונדר וומן יכולה. ברור. צריך להסביר?
לאלמוג (הבן שלי) יש מנוי על מתנות מדליקות. הוא קיבל את התמונה ומיד העביר אלי, כי ברור שאני וונדר-וומן…
אוהבת קומיקס, אוהבת עוצמה, אוהבת לחייך ולשבור כמה שלשלאות בחיים מדי פעם.
אוהבת שגל גדות הכניסה את וונדר וומן לנישה הנכונה שלא היתה בגילגול הקודם, אז וונדר וומן משדרת לי משהו חדש ורענן שלוקח קדימה עם נימה אישית שלא היתה בה קודם, גם הנימה האישית שלי… ולוגיקה פשוטה אומרת ש:
היא אישה = היא יכולה,
ולכן אם אני אישה – אני יכולה!
תמונה מספר 3
פעם באתי לדבר עם המורה והיו עוד אנשים מסביב אז התנצלתי ואמרתי שאני לא רוצה להפריע. המורה אמר שיש לי אישור להפריע מתי שבא לי, שלף עט וכתב:
בס"ד (כי הוא דתי… דה…)
לכל מאן דבעי
אישור להפריע
(וחתם את שמו)
נכון שזה נשמע פשוט וקל, אבל בתור פולניה קיבוצניקית מצויה (שילוב מזעזע) למדתי להפנים את עצמי לפינות צדדיות כדי לא להפריע, השתדלתי לזרום עם כולם ככל האפשר (לא ממש הצלחתי) ניסיתי לא להתבלט (בניגוד לאופיי המוזר) והמושג "להפריע" היה אצלי כמו שלט חוצות שצועק – את מפריעה, את ממש לא בסדר!
ככה פתאום לקבל אישור להפריע היה כמו שיעורי בית חדשים שניתנו לי במהלך השיעור, ואני מאז מנסה להפריע, באמת מנסה, לפעמים אפילו מצליח לי, ואז מתברר שלא הפרעתי לשום דבר, מקסימום התנצלתי ויצאתי החוצה בסומק קל. העולם לא התהפך, מקסימום ההפרעה שלי גרמה לכמה גלגלים לזוז למקום חדש, לא תמיד מוצלח אבל תמיד נוצרה תנועה, ותנועה זה טוב.
אז אם הפרעתי זה בסדר, יש לי אישור להפריע.
אם לא הפרעתי – כנראה שיש לי עוד מה ללמוד בתחום.
מי שמפריע – משפיע!
