אנרגיה של כוח הוסתרה שנים רבות, כי ילדים צריכים להיות שווים, כי מוזרות אינה מקובלת, כי את שונה ואסור לך להבליט את השונות, ואת שונה כי יש לך כוח. את מרגישה דברים אחרת, הגוף מגיב באגרסיביות על העולם, את אלרגית אז הכל נראה איום מתמיד על שלוות הנפש ואת יודעת לפעמים אבל מסתירה את הידע, כי יצחקו עליך ואז – איך תהיי נאהבת.
את מתחתנת ממש מהר כי הנה אוהבים אותך, ויום אחרי החתונה את משותקת מהפתעה של מהפך, איך אהבה הופכת לכלא בלי שתשימי לב, אז את מקטינה את הכוח שלך, את שותקת כדי לתת לו מרחב לצמוח, את הולכת אחריו כמו רחל, כמו לאה, כמו כל הנשים שאת לא רוצה להיות כמוהן. זוגיות הופכת להיות רייחיים על צוואר, אזיקים על הנפש, בגדים שחורים והצללה של נוכחות, הקטנה והתקטנות כדי לתת לו מרחב לגדול, והוא גדל על חשבונך וחשבונם, הילדים שלכם.
את אמא לילדים והפעם יש לך כוח, לא מוותרת והם יודעים את זה, את הכוח שלהם גם כשכבר מתחתנים ומתמסרים למשפחה משלהם. כי הלב שלך פועם כמו אם של כל האמהות, וככה זה אמא – כוח. שם יש לך כוח. הכוח לשבור זוגיות שוברת, הכוח להתעקש על חיים נטולי עוגן ומשוחררים מאימה ופחד, הכוח לעמוד מול הבנים שלך שלא מבינים באמת למה אבל חמודים וטובים מספיק כדי להיות איתך, הכוח להמשיך גם כשאין כבר כסף, הכוח למגנט אנשים מבורכים ששומרים עליך, שנותנים לך יציבות, הכוח לקבל מהמשפחה המבורכת כסף כדי לבנות יציבות, והכוח להחזיר כל הזמן בלי להגמר באמצע.
יש לך כוח לצמוח מתוך הכלום, למצוא כיון אחד ועוד אחד, לנסות וליפול, לנסות ולהצליח, לחפש את הנסיקה ולא למצוא ולהמשיך כל הזמן. את ממשיכה, את מאוכזבת, את מגיעה לגיל שלא ברור לך איך את כבר שם ועדיין לא הצלחת, את מבואסת, את שוכחת שיש לך כוח.
אני כאן להזכיר לך, להזכיר לי – שיש לי המון כוח. כשאני רואה את הכוח שלי אני מתחילה להבין מי אני, מה הסתרתי עד היום מתוך הרגל, מה לא הצלחתי להביא לעצמי מתוך סיבות לא הגיוניות של תת מודע שלא רוצה להפגע. לא רוצה ששוב יזלזלו בי, לא רוצה שיעליבו אותי, לא רוצה שלא יקשיבו, לא רוצה להעלם, אז אנרגית הכוח נשארת שקטה וסוערת מתחת לפני השטח, מעלה את לחץ הדם ומבלבלת את הקיום.
אז הנה שוחחנו, אני והוא, אני והיא, רעיון של אנרגית הכוח מבצבץ וכבר מנסה להתחפר חזרה, מפחד. רעיון של חשיפה, של עוצמה (מילה נדושה ממש), של הסכמה (אולי זו המילה הנכונה) להיות. להראות לעצמי את עצמי כמו שאני יודעת, בלי להסמיק ולהתבייש, עם להתרגש ולהביך את עצמי, להתחיל להוציא את אנרגית הכוח שלי החוצה.
אני כותבת תחנה בדרך רבת תחנות, כל-כך הרבה שלפעמים אני הולכת לאיבוד, חוזרת לחלק מהן ויוצאת עם תזכורות כואבות, אבל התחנה הזו נטושה כבר כמה זמן, מוציאה את הכוח רק כשממש צריך, ועכשיו אני רוצה להיות בה כמו אמבט חם, כמו בריכה טובה בים המלח, רק להיות בתוך היכולת הזו לעשות, להיות, להפחיד אנשים עם מה שיש לי ולא להתבייש בזה, לא לפחד להפחיד, כי זו אנרגיה של אהבה, פשוט קצת חזקה, טובה, מנחמת, מחבקת, לוקחת קדימה, סוחפת.
ליצור כל הזמן ולא להשאיר מאחור אלא להמשיך קדימה עם היצירה, כי כוח זו לא הנפה אחת אלא תהליך מתמשך, לא חבטה חזקה ואחר-כך ליטוף (אלימות ידועה מראש) אלא כל הזמן לנשום, כל הזמן להיות, לפעמים לנוח ולפעמים לרוץ ולדעת שזה נכון, עליות וירידות תמיד לוקחות קדימה, ועומק הנשימה מביא את עומק האיכות לשיא.
שאלתי מה ללבוש וזו השיחה שעלתה והתגבשה.
בסוף לא הבנתי מה ללבוש, נשמתי את הרעיון והוא יתממש לבגד ממש בקרוב.
