הקדמה
טיילתי בסין באוקטובר, יצאתי לבד, למרות כל ההפחדות שליוו אותי –
- "מה, את מטיילת לבד?… איזה אמיצה את!!!"
- "את לא תשני בבתי מלון? איפה תשני?"
- "אולי בכל זאת תצאי בטיול מאורגן? את יודעת כמה קשה להסתדר בסין עם אנשים שלא מדברים בכלל אנגלית?
- "השירותים שם זה הדבר הכי נוראי שפגשתי… הסירחון בלתי נסבל…"
- "כולם יורקים על המדרכה – תזהרי שלא ירקו עליך בטעות"
- "מעשנים שם בכל מקום, אפשר ממש להחנק מזה, אין לאן לברוח מהעשן כשאת באוטובוס בנסיעת לילה"
- "האנשים שם לא נחמדים, הם חושבים אחרת, אפשר לצאת מתוסכלים רק מלנסות להגיע ממקום למקום"
- "את צמחונית??????????? תשכחי מזה!!!!!!!!!!!" (הפתק למעלה סידר לי את הצמחונות – כתוב שם משהו כמו – לא בשר בבקשה…).
נכון, היו עוד משפטי מפתח, אבל כמה אפשר לכתוב כאן. מי שרוצה לדעת מה אומרים – שרק יגיד שהוא נוסע לסין לבד.
מיד הרגשתי כמו גיבורה, אמיצה, נועזת ומקורית – כי אני נוסעת לסין לבד. אחר כך התחלתי לפחד, אולי הם צודקים… אולי באמת אני לא ממש אמיצה אלא טפשה וחסרת אחריות… אז שאלתי עוד כמה שהיו שם, בארץ המפחידה הזו, והתברר שתלוי את מי שואלים. פתאום קיבלתי מידע שונה ומשעשע וחיובי, וחזרתי לתחושה שהתחלתי בה – סין זה מקום מעניין, יש שם אנשים כמו שיש בכל מקום אחר בעולם, ומכיוון שגם אני מאותו גזע אנושי, יש לשער שאוכל להסתדר יופי.
אגב, זה באמת היה יופי.
יצאתי, חויתי, צילמתי, ניסיתי לכתוב קצת (לא ממש הצליח) וחזרתי. הבטחתי לעצמי לכתוב את סיפור הטיול מכאן, יותר נוח, פחות תשלום על זמן מחשב, יש זמן לחשוב, אז כבר כמה ימים שאני מתלבטת מאיפה להתחיל, יש המון מה לספר אבל זה בעיקר מעניין אותי ולא אף אחד אחר. לקח לי קצת זמן, אני מעדכנת כל הזמן את המסגרת של המקום הזה, ובינתיים הכנתי כל מיני ראשי פרקים בצורת רשימות שיש להן כותרת אבל עוד אין פרקים פנימיים. אם סין תמשיך להיות חוויה שאני מספרת עליה כל הזמן, אני מניחה שהדברים ירדו לכאן כדי להשתיק אותי ולהרגיע.
יש תענוג בלכתוב את מה שהיה, לעבור על התמונות ולבחור
לחשוב על עצמי כעל קהל אפשרי, ומי שיבוא לבקר – שיהנה גם.
היום שבת, 24.11.06, רק התחלתי לכתוב. נראה מתי הבלוג הזה יהיה בערך שלם.
דברים שכתבתי לפני הנסיעה –
10.10.2006 (יום לפני יום ההולדת…)
הנה אני מכינה מקום לכתוב על מה שקורה לפני שיוצאים לטיול כזה, ואולי אוכל גם לכתוב אחר כך איך היה.
בינתיים אני משוטטת בין אתרים שונים, אוספת כל מיני טיפים, הולכת למישהו שעוזר לי להכין את הטיול, ומתייעצת עם מי שהיה שם וחזר.
מפה אומרים על הסינים כל מיני דברים שליליים למדי, אולי כדי ליצור מצב של תלות בליווי, ואולי זה באמת.
אני נצמדת לאלו שאומרים כמה היה להם טוב, טיילו לבד ונהנו – גם מהטעויות.
מה נשאר?
יום-הולדת מחר,
ויזה ביום חמישי ותיאומים אחרונים עם היועצים שלי
שישבת לנוח
חיסון וקניות אחרונות ביום ראשון
תהיות ומסקנות ביום שני
אריזה ביום שלישי
סדנה ביום רביעי וגם טיסה.
12.10.2006
נסעתי ליועצים שלי, סיכמנו על מסלול, נתנו לי קלסר עם הרבה דפים ועכשיו אני צריכה לעשות שיעורי בית אחרונים ועוד כמה סידורים שלא יצאו לפועל.
לא הספקתי לעשות ויזה אז זה עובר ליום ראשון (לבדוק עוד פעם ליתר בטחון שהם באמת פתוחים).
לשבת על המסלול ולהכין לי ספרון קטן עם הדברים ההכרחיים, לסמן בלונלי פלנט בדגלונים את העמודים הרלוונטיים (הספר על סין כזה עבה, חבל על הזמן).
סידרתי בסלקום אפשרות לשיחות ו SMS, ובדקתי מה החשמל שיש שם – כמעט כמו כאן (צריך מעביר מזוגי עגול לזוגי שטוח, זה הכל).
נשאר לעבור על מה שאחרים כתבו, אם ממש מתחשק לי
למצוא אכסניות נוער במקומות שאני נוסעת אליהם – אם הגסט-האוס לא יהיה מספיק טוב.
לעבור על המפה של בייג`ין ולסמן את כל מה שצריך, אותו הדבר לעשות בספרון הסיני
אה, כן, למצוא את השיחון עברי-אנגלי-סיני, לראות אם שווה לקחת אותו (לא לנסות לדבר, רק להראות מה שכתוב…)
לארגן את החומר העיוני שאני רוצה לקרוא ולתרגם. אני מאמינה שיהיה לי מספיק זמן בשביל זה…
בקיצור – יש סוף שבוע מעניין לפני.
18.10.2006
ובבוקר יש לי פגישה שמתחילה ב 9 ואמורה להסתיים ב 6 אחר הצהרים. הודעתי כבר על פרישה מוקדמת (נשמע טוב הביטוי הזה) כי יש עוד להכין כמה דברים.
טוב שיש פגישה בתל-אביב, זה אומר לנסוע ברכבת, זה אומר להספיק לקרוא ולהכין את מה שלא הספקתי בענייני הוראות לסין, וזה אומר הלוך וחזור ואחר-כך שוב רכבת עד שדה התעופה.
בעל הבית שלי היה בסין לפני 6 שנים בטיול מאורגן. אתמול שוחחנו קלות על סין, אני כבר מצטטת את ההוראות כאילו הייתי שם, אבל נזכרת לשים בסוף המשפט ספקנות קלה לאור העובדה שאלו רק ציטוטים. עיניו הצטעפו בנוסטלגיה קלה כשנזכר איפה היה, ואחרי שעה פתאום יצא מהמשרד להגיד לי ש"בוקר טוב" בסינית זה ני-האו (אמר עם המבטא הנכון בשמחה רבה).
השכן שלי היה בסין חודשיים עם חבר שלו, טיול תרמילאים משונה קצת עקב מגבלות שהיו להם. הוא סיפר על החוויות שלהם, יותר קרוב לתוכניות שלי גם מבחינת איזור הטיול וגם מבחינת אופי הטיול, אמר שהיה נפלא. משום מה גם העינים שלו הצטעפו. זה מה שקורה לאנשים שהיו בסין?
ובכלל – מתוך שכונה של 14 בתים ובקושי15 תושבים שניים היו בסין? ושניהם שכנים שלי? לפי הסטטיסטיקה הזו כמעט כל עמישראל היה שם כבר… מוזר ביותר.
היום התחלתי להרגיש את ההתרגשות. לקום בבוקר ולחבק את האיש שלי ולחשוב שמחר בבוקר אני על המטוס בלי החיבוק הזה לשלושה שבועות…
אני משערת שהיום אחר הצהרים הבנים יבינו פתאום את החופש שנופל עליהם לשלושה שבועות, ומעבר לגעגועים הם סוף סוף יוכלו לחיות בשקט בלי החינוך שלי, ואני בלי לרדוף אחריהם…
וכמו שאומרת דודה זושיה – זה בסדר, אתם לא צריכים לדאוג לי, אני כבר אדאג בעצמי.
(זו היתה כתיבת הבוקר עם הקפה, ועכשיו לסדר את המקרר מהר לפני שנוסעים)
בוקר טוב מאד 🙂
תגובות:
אמזונה
, 13:56 28/11/2006:
באתי
קראתי
מרתק
אבוא עוד
