יש דברים שלא מדברים עליהם, כי הם מסגירים מציאות שמשום מה לא גאים בה ולא מדברים עליה בקול רם. אבל אני כנראה לא נורמאלית, אז אני מדברת "על זה", ולא, לא על מין אלא על גיל. בעיקר כי אני יודעת שככל שמתבגרים – נעשים חכמים יותר (בדרך-כלל), ולכן אני גאה לספר שאני כבר גדולה, תיכף 56. וזה מה שרציתי לכתוב כפתיח בנוגע לגיל, רלוונטי מאד להמשך.
מה שעוד יש בגיל הזה, לברות מזל כמוני שכל הג'יפה בדרך כלל נצמדת אליהן באופן טבעי, זה כל מיני תופעות של גיל המעבר (כי עוברים ממצב של טיפשות, למצב של פחות טיפשות, הרגע כתבתי על זה), והמעבר עולה בתשלום של תופעות מוזרות ומשונות, אחת מהן היא – גלי חום. הנה הגעתי לכתוב על גלים.
אז גלי חום.
נדמה לכם שזה רק להזיע ולהיראות כאלו רצתי מרתון פתאום, אבל יש עוד דברים נסתרים מעבר לתופעה החיצונית הדביקה, המיוזעת והריחנית הזו, כי לגל חום מתלווים בדרך כלל כמה בונוסים מיוחדים, כמו למשל מחשבות שליליות ברמה יוצאת דופן, שמעירות עצבים של פולניה עצבנית בשיאה, לפעמים נספחת לזה בחילה קלה או סחרחורת, ולפעמים סתם דיכאון שגורם לזרוק הכל ולהתחבא במקלחת עד יעבור זעם (כי אם כבר רטוב אז שיהיה איכותי ועם סבון).
הבונוס הכי מבאס זה שגל חום גורם עירנות, ואז באמצע הלילה לא רק שפתאום אני בתוך בריכה עצמית, ומחפשת את הקוטב הצפוני לכמה דקות, אני גם לא יכולה להרדם חזרה ולשכוח מזה, כי התעוררתי. אני, כידוע, אוהבת לישון בלילה, ואוהבת לישון עד מאוחר, ופתאום למצוא את עצמי קמה בשעה 7 בבוקר עירנית לגמרי זה מוזר, אפילו יותר מכל הדברים האחרים.
בהמשך לגילוי הקודם אני יכולה לספר שעקב גילי המופלג, כבר כמה שנים טובות שאני עוברת משלב האישה הנחשקת לשלב האישה הבשלה (אפרסק בשל – בוסר מוחלט לידי!), אני מזיעה בלי להתאמץ, ואני שונאת להזיע. לפני שנים בחרתי להתאמן בטאי-צ'י כי זה הספורט היחיד שחשבתי שלא מזיעים בו, עד כדי כך שונאת להזיע. תוסיפו על הזיעה גם את ה"בונוסים", ויוצאת נוסחה מנצחת ובלתי נסבלת. אפילו אני לעצמי נמאסתי עלי בקטע הזה. (עכשיו שאני כותבת את ההסבר, אני מתחילה להבין למה לא מדברים על זה… עדיף להתעלם, בתקווה שה"זה" יעבור כמה שיותר מהר, אבל אני מתעקשת להמשיך).
מאחר ואני מטפלת מדופלמת וממציאה ידועה, הלכתי לחפש מה יעזור לי לשנות את רוע הגזירה והשינוי, בעיקר מתוך התנסות עצמית ולפעמים מתוך סקרנות גרידא. הנה המסקנות:
- לא כולן חברות שלך… נשים שלא היו להם גלי חום אף פעם – להתרחק! הן לא יבינו מה עובר עליך. השאננות שלהן משגעת גם ככה, והקנאה שלך יכולה להרתיח ולנדף את הזיעה עוד יותר. (כן, גלי חום מתרבים עם הקריזות, סוג של מעגל שמזין את עצמו).
- רופא/רופאה שמציעים לך הורמונים בכדורים והכל יהיה בסדר – לא כותבת על זה כלום. אני לא לוקחת כדורים אז אין לי עמדה. אין לי? לא, אין לי עמדה (יש יותר מדי רופאים במשפחה, אני נזהרת).
- רופא/רופאה שמציעים לך לקחת משהו נגד דיכאון עד יעבור זעם – קחי בשתי ידיים. תמיד טוב שיש כמה כדורים נוגדי דכאון בבית, כי תמיד יש איזה דיכאון להתנגד לו, אם לא לעכשיו אז להמשך החיים, אני בטוחה שתמצאי להם שימוש הולם באחד הימים. (שוב, אני… לא לכדורים… רופאים במשפחה… לא מסתבכת).
- גבר מטפל רוחני שאומר לך משהו כמו "זה שלב טבעי מיוחד ונפלא לאישה, תחגגי את הבשלות", תבעטי לו בביצים ותבחני איך הוא עובר שלב טבעי נפלא של גבר. לא אמרתי באמת לבעוט, אבל הבנת את הכוונה.
- אישה מטפלת רוחנית שאומרת לך את זה עם חיוך מבין, אל תנסי להסביר, תסכימי ותחייכי חזרה, ועד הגל הבא פשוט תמצאי טווח נכון להתרחק. הכי בטוח.
- מדיטציה, סדנאות, חיבוקים, מדבר, סוף שבוע בנירוונה… – לא עוזר. לי כמובן, אולי לאחרות כן.
- נטורופתיה ונפלאותיה:
מדהים כמה מדפים עם כדורים טבעיים יש שאפשר להתלבט ולבחור מהם, ואף אחד לא בטוח. מובן? אף אחד לא באמת מבטיח עזרה ב 100%, אלא לנסות. זאת אומרת שאפשר לקנות בכמה מאות שקלים כמה כדורים ו"לנסות", ואז לגלות תופעות חדשות המתלוות לגל החום, והופכות אותו לחוויה מענגת כפליים. אין החזרים, כי צריך לנסות לפחות שבוע, וכך מדף הכדורים המוזרים מתמלא באופציות, והזיעה ניגרת רק מהתבוננות בחשבון הבנק הנוזל הפוך. - עיצות של נשים ש"עברו את זה" ומצאו את פתרון הפלא – זה כמעט הכי מרגיז. כי גם להן היה, הן קנו בדיוק מה שאת קנית, אבל – להן זה עזר! לך לא, להן כן! מה האפליה הזו. עוד גל חום. אבל…
הנה אני עוברת צד, ויש לי גילוי מדהים שהצליח!
לטובתי אעיד ששילמתי על הגילוי הזה בכמה שנים יקרות של הזעה, קריזות, השכמות מוקדמות והשתנות ממלאך לשטן בתוך שניות (וגם בחזרה), אז מגיע לי לקבל פרס מתישהו, וטוב שהגיע.
רגע, לא להתלהב, המצב עוד לא אידיאלי (מזיעה בעודי כותבת שורות אלו) אבל בהחלט בכיוון הנכון, ומביא אותי להאמין שאני אולי בקרוב יוצאת ממעגל הגל הייחודי הנשי הזה, הוא פרח צהוב קטן שאני אוהבת עוד מילדותי, שגדל כאן לידי כל הזמן ואני רק עוברת לידו לכ יום ומתפעלת איך שרד את שינויי האקלים, והנה הוא מחזיר לי במנות גדולות של קרירות מאושרת –
פרח נר הלילה.
מייצרים אותו בארץ (יקר) גם בחו"ל (זול. הזמנתי) אפשר לקחת כמה טיפות בכוס מים וזהו.
אני עדיין בהתחלה, שמה מדי פעם טיפה על המפרקים כדי לתת לגוף לספוג לאט את רעיון השינוי, כי כבר כמעט התרגלתי אז בטח גם הוא, וככה בשקט בלי שההורמונים שלי ישימו לב, אני לפעמים מגלה שחם לי, כי פשוט חם. סתם חם. סתיו, חמסין, חם לכולם ואני כמו כולם, אין מחשבות קשות, אין ג'ננה במוח, אין וריד פולני שמתנפח מהקריזות, אין ג'יפה… הגלים חזרו לים.
אני כמעט ולא מאמינה שזה הגיע, שמצאתי את הפלא שלי, שאני לא צריכה לנסוע לחו"ל בדצמבר כדי למצוא כמה גלי קור, ולהמיס אותם בגל אחד קטן שלי, ואני מקווה שגם ימשיך ככה השינוי המבורך, אין לי ספק שהסביבה הקרובה והאנשים החיים בה מצפים לזה בקוצר רוח עוד יותר ממני…
לסיום, בתקווה שהפלא ימשך, שההתלהבות אינה לחינם, שהסיפור שלי מצליח, ואם הצליח לי ועוד אחת בלבד מצאה שנר-הלילה ריפא גם אותה מגלים מיותרים, כבר עשיתי את המעשה הטוב שלי להיום!
תודה שחלקתם איתי רגעי אינטימיות יחסית, ומקווה שלא נבהלתם או נעלבתם שדיברתי על מה שלא מדברים עליו, ושעכשיו תסכימו שאישה עם גלי חום היא אישה שווה כפליים.
