הכי תה שיש, ואני אוהבת תה.
בכל בתי התה מגישים אותו, יש כל מיני סוגי "פנינים", אני לא ראיתי הבדל משמעותי בין היקרים לזולים, אולי כי נתנו לי לטעום את המבחר שאני יכולה לשלם עליו ולא את זה שנותנים למי שבא עם חליפה… בכל מקרה זה לא הכי זול, 60-70 יואן ל 100 גרם, אבל שווה כל כוס שתיה ששותים מזה. החזיק מעמד בבית כמעט חצי שנה!
כל מי שנוסע לסין מוזמן להביא לי חבילה כזו, משלמת כמה שצריך, פשוט כי אין את הפנינים האלו בארץ.
אגב, אולי במקרה, אבל בשוק הפנינים בקומת המרתף היה תה כזה הכי זול שמצאתי בבייג'ין…
ולטקס התה –
מצאנו בית תה ממש ברחוב של האכסניה, כל בוקר הם מגישים לעוברים ושבים תה ומנסים לפתות להכנס, כל ערב אותו הדבר, אז ערב אחד התפתינו. החנות נראית מסודרת להפליא, בצד שלא רואים בתמונה יש מלא מיכלים עם סוגים שונים של תה, משם הביאו לנו לטעום את מה שביקשתי ואת מה שהם המליצו עליו – תה יסמין פניני דרקון (או משהו כזה) מכמה סוגים.
בחנות הרבה נשים לבושות ומחייכות ומציעות תה, פיתוי מוחלט.
פתחו לנו שולחן, הכינו מגש, מים חמים, כמה קומקומים , כוסות קטנות, וכמה סוגי תה.
הכל אסטטי ומתחשק לקנות את כל המגש הזה (שומרת על פרופורציות בקניות… בקושי)
הגבר היחיד (כמעט) בחנות הוא זה שמכין את התה, הנשים עוזרות להביא את המים, לנגב רטיבות, סתם לעמוד ולחייך… הוא מוזג לפה ומוסיף לשם, מערבב קלות, מחכה, מסביר על הסוגים השונים, חוזר על התנועות ובסוף אפשר לשתות.
תה שותים בחום של 85 מעלות, לא רותח. הכוס קטנה, מספיקה ללגימה אחת, אולי שתיים, שאר התה בקנקן הקטן, שאפשר יהיה למזוג ולמזוג ולמזוג. מחליף סוג, שוב מחכים (5 דקות להיווצרות הטעם), טועמים, והעיקר – יושבים לנוח מהטיולים ונהנים מתה מדהים!
בסוף קניתי, כמובן
אפשר לראות את החיוכים של כולם –
אני מרוצה מתה מעולה שקניתי, בתוך קופסה יפה למזכרת (רואים בתמונה),
הם מרוצים מהמכירה,
פיני וענת סתם נהנים מהאירוע.
אה, היו עוגיות ממש מוזרות, חטיפים בטעמים שלא הצלחנו לזהות אותם, היו עוגיות עם ערמונים נדמה לי, וזה התאים לתה אבל לא לטיול, אז לא הבאתי. חוזרת לשם כדי לתקן את הטעות (ברור ששווה להביא תה יחד עם עוגיות, אחרת לא מקבלים את הטעם המושלם).
