קמתי בבוקר, אמרו לי להגיע להר הפיל לפני 7 ואז יש הרבה אנשים שמתרגלים טאי-צ'י, הכניסה חינם ואני יכולה להצטרף. יצאתי לרחוב, עליתי על אוטובוס שמגיע עד לשם, עלו עוד כמה אנשים עם תיקים של חרבות ובגדים של טאי-צ'י, אז ידעתי שאני בדרך הנכונה. בתחנה של הנהר ירדו כמה מהם, אבל אני המשכתי להר הפיל, ראיתי אותו בלילה ומצא חן בעיני להיות שם בבוקר. מגיעים לתחנה האחרונה, כולם יורדים ועוברים בשער לתוך הגן, אני נכנסת אחריהם אבל עוצרים אותי, מבקשים כרטיס. כמובן שאין לי כרטיס, הקופה עוד לא נפתחה, ואני יודעת שאפשר להכנס חינם. אני אומרת להם – טאי-צ'י, אבל שום דבר לא עוזר, זה מתחיל לעצבן עד שאחד המבוגרים שעומד להכנס מראה לי תעודה שיש לו ולכן הוא יכול להכנס חינם. שוב הצטערתי שלא לקחתי איתי את התעודה של המרכז, הייתי יכולה להכנס. אני מבינה שאין מה לעשות, הולכת לתחנת האוטובוס כדי לחזור כי עוד שעתיים יוצאת לטיול לטרסות האורז ואין לי הרבה זמן להתברבר מול השער. קונה לי משהו לשתות ונרגעת, תוכניות משתנות כאן מהר וזה חלק מהעניין. האוטובוס נוסע באותו מסלול חזרה, עוברים את הנהר ואני בהחלטה של רגע יורדת בתחנה, משהו נראה לי אפשרי במקום הזה.
הנהר מתחיל להתגלות במלוא הדרו, ובכל פינה יש אנשים שעושים חימום, לבד או בקבוצות, מתחילים את הבוקר ומראים לי שלא טעיתי, אושר גדול!!!
באמצע האגם יש מבנה בצורת סירת דרקון, דרך יפה שמובילה אליו. לכל אורך הדרך ובמבנה יש קבוצות קטנות של אנשים שזזים יחד, וצלילי מוזיקה שבוקעים מרחוק ומלוים את התנועות. רוב האנשים מבוגרים.
אנשים על הגשר שחוצה את הנהר, הרבה אנשים…
יש עוד כמה גשרים כאלה, אבל הסתפקתי באחד, את האחרים צילמתי מרחוק. אפשר לבלות פה יום שלם רק בהליכה לאורך גדות הנהר, כאשר מצידיו יש חנויות ומסעדות מקומיות, עם ריח של ארוחת בוקר (תבשילים, בשר, מאכלים לא מזוהים).
כשמסתכלים לכיוון השמש התמונה יוצאת דרמטית…
היה גם צלם שצילם אותה, עבדו קשה להשיג את הפוזות הנכונות.
עמדתי שם כמה זמן והתפעלתי מהסבלנות ויכולת העמידה שלה.
מדיטציה לקבוצה, טייפ עם קלטת שמסבירה מה לעשות, זה השלב של העברת כפות הידיים על הפנים.
קאטה של חרב מול המים
קבוצת אנשים גדולה שבדיוק התחילה בקאטה של יאנג סטייל.
עמדתי על הגשר וצילמתי, אחר כך ירדתי והצטרפתי אליהם.
כמעט חצי שעה קאטה שדומה למה שאני מכירה אבל שונה לגמרי בעקרונות שבה.
היה לי משעשע להתאים עצמי לקבוצה, ועוד יותר מזה – מביך
כאשר בסוף הקאטה הם כולם עמדו וטפחו לי על השכם ומחאו כפיים…..
אפילו ידעתי להגיד להם פן-לו-צ'י-אן, ואז המדריכה באה והסבירה לי איך לעשות את התנועה בדיוק!
נהניתי מאד!!!
הם עברו לקאטה של החרב, אמנם היתה לי החרב שלי (החדשה!!!) אבל הזמן אזל, חזרתי לאכסניה.
בדרך חזרה – עוד קבוצת תירגול עם מדריכה מדהימה.
נעצרתי להתבונן, הצילום לא ממחיש את היופי בתנועה שלה.
וגם סרטון קצר
בתמונות נראה כאילו האנשים שקועים בתנועה מדיטטיבית,
אבל בסרט שומעים את המוזיקה החזקה והסינית הבוקעת ממערכת של המדריך,
לא ראיתי שם טאי-צ'י קבוצתי שנערך בשקט…
הנה קישור
