היום הפירוש הזה, מחר אחר, ובינתיים –
רק היום לא אכעס
לא אדאג
אהיה אסיר תודה
אהיה שקדן
אכבד כל אדם
לא אדאג
אהיה אסיר תודה
אהיה שקדן
אכבד כל אדם
כעס – ביטוי של רגש הבא בעקבות משהו שקרה. כעס תמיד בא אחרי אירוע, מתייחס תמיד לעבר.
העבר לא ניתן לשינוי (לפחות לא בימים האלה), ולכן הכעס הינו רק פורקן של רגש, ולא תהליך שמביא לשינוי. עם זאת כעס הוא רגש נורמאלי, בכל אדם יש מידה של כעס. לשמור את הכעס ולא לבטא אותו פירושו להתכחש ליצר האנושי, ולהתמכר לכעס מנגד פירושו להסחף שלא לצורך.
מצב של אין כעס הוא מצב אידיאלי, מעטים האנשים הנמצאים במצב זה – של קבלה מוחלטת של מה שקרה, ידיעה שהכל נכון, ולכן אין על מה לכעוס.
רוב האנשים בעולם כועסים, ולכן רק היום לא אכעס, עכשיו לא אכעס – ליום אחד אנסה להתבונן בדברים, לדעת שהכל נכון, ואם כעסתי – גם זה נכון להיום, אבל יחד עם זה אוכל להתבונן בכעס ולוותר עליו כמעט ברגע שהתחיל. אחיה את הרגע מכאן והלאה, אתבונן מכאן קדימה בחיוב ולא אחורה בכעס. אקח את הרגע הזה מתוך ידיעה שזה הקיים, ומכאן תמיד אפשר להמשיך לטוב.
העבר לא ניתן לשינוי (לפחות לא בימים האלה), ולכן הכעס הינו רק פורקן של רגש, ולא תהליך שמביא לשינוי. עם זאת כעס הוא רגש נורמאלי, בכל אדם יש מידה של כעס. לשמור את הכעס ולא לבטא אותו פירושו להתכחש ליצר האנושי, ולהתמכר לכעס מנגד פירושו להסחף שלא לצורך.
מצב של אין כעס הוא מצב אידיאלי, מעטים האנשים הנמצאים במצב זה – של קבלה מוחלטת של מה שקרה, ידיעה שהכל נכון, ולכן אין על מה לכעוס.
רוב האנשים בעולם כועסים, ולכן רק היום לא אכעס, עכשיו לא אכעס – ליום אחד אנסה להתבונן בדברים, לדעת שהכל נכון, ואם כעסתי – גם זה נכון להיום, אבל יחד עם זה אוכל להתבונן בכעס ולוותר עליו כמעט ברגע שהתחיל. אחיה את הרגע מכאן והלאה, אתבונן מכאן קדימה בחיוב ולא אחורה בכעס. אקח את הרגע הזה מתוך ידיעה שזה הקיים, ומכאן תמיד אפשר להמשיך לטוב.
דאגה – ביטוי של רגש שבא מתוך התבוננות בעתיד לא ידוע. דאגה מתייחסת תמיד לעתיד, למה שיכול לקרות (חס וחלילה, טפו… טפו… טפו…). דאגה המציאה את האמונות הטפלות, ואלו משגשגות בחיים שלנו עד כדי כך שאנו שוכחים את טפלותן ומתייחסים אליהן ברצינות רבה מדי.
דאגה היא רגש נורמאלי. לדאוג לאוכל כדי שלא נרעב, לדאוג לכיסוי כדי שניחם, לדאוג לקורת גג… זו דאגה של מעשה, והיא נכונה. דאגה של רגש הינה מניע שלילי – לשבת ולדאוג שמא יקרה משהו – זו פעולה משתקת. מכיוון שהעתיד לא ידוע, דאגה מיותרת עשויה לבנות עתיד שלילי, ומתוך שחשיבה יוצרת מציאות, הרי שדאגה יוצרת מציאות שלילית.
רק היום לא אדאג – אדע שהעתיד נסתר, אהיה כאן במה שקורה סביבי בזה הרגע, ובקשר לעתיד – אבנה עתיד נייטראלי של התבוננות, או עתיד בגישה חיובית מתוך יצירתיות חופשית. הדאגה מצמצמת את יכולת החשיבה לכדי יצירה שלילית מלווה בפחד תמידי.
דאגה היא רגש נורמאלי. לדאוג לאוכל כדי שלא נרעב, לדאוג לכיסוי כדי שניחם, לדאוג לקורת גג… זו דאגה של מעשה, והיא נכונה. דאגה של רגש הינה מניע שלילי – לשבת ולדאוג שמא יקרה משהו – זו פעולה משתקת. מכיוון שהעתיד לא ידוע, דאגה מיותרת עשויה לבנות עתיד שלילי, ומתוך שחשיבה יוצרת מציאות, הרי שדאגה יוצרת מציאות שלילית.
רק היום לא אדאג – אדע שהעתיד נסתר, אהיה כאן במה שקורה סביבי בזה הרגע, ובקשר לעתיד – אבנה עתיד נייטראלי של התבוננות, או עתיד בגישה חיובית מתוך יצירתיות חופשית. הדאגה מצמצמת את יכולת החשיבה לכדי יצירה שלילית מלווה בפחד תמידי.
זמן –
לחיות בהווה,
בלי כעס על העבר,
בלי דאגה מן העתיד,
ברגע הזה הכל נכון,
כך גם ברגע הבא
וגם בזה שמגיע עכשיו.
התייחסות לזמן כאחד, שבו עבר הווה ועתיד נמסכים למהות אחת, הכל קיים בכל רגע נתון, גם אם אנו יכולים לראות אותו בעיניים מצומצמות של הווה צר. ללכת עם ההתרחשויות בחיים, גם אם נראה שזה הכי לא מתאים לחיים שלנו. לעולם אי אפשר לדעת למה דברים קורים, ולמה יביאו בהמשך.
לחיות בהווה,
בלי כעס על העבר,
בלי דאגה מן העתיד,
ברגע הזה הכל נכון,
כך גם ברגע הבא
וגם בזה שמגיע עכשיו.
התייחסות לזמן כאחד, שבו עבר הווה ועתיד נמסכים למהות אחת, הכל קיים בכל רגע נתון, גם אם אנו יכולים לראות אותו בעיניים מצומצמות של הווה צר. ללכת עם ההתרחשויות בחיים, גם אם נראה שזה הכי לא מתאים לחיים שלנו. לעולם אי אפשר לדעת למה דברים קורים, ולמה יביאו בהמשך.
תודה – הסכמה וחתימה של הקיים כמו שהוא. להגיד תודה למישהו, איזה דבר יפה עבורו. להגיד תודה לעצמי – איזו השלמה נעימה עם מה שקורה.
כאשר הכל נכון, אין כעס על העבר, אין דאגה מפני העתיד, יש הווה מתמשך, הרי שכל שנותר הוא להודות על הדברים. לקבל את החיים כפשוטם, לקום בבוקר עם חיוך מתוך ידיעה שהחיים הם הרפתקה אחת גדולה, שהכל לא צפוי, ובתוך הלא צפוי הזה אפשר לחיות עם חיוך, ואז האושר מגיע. תודה משלימה את התמונה.
כאשר הכל נכון, אין כעס על העבר, אין דאגה מפני העתיד, יש הווה מתמשך, הרי שכל שנותר הוא להודות על הדברים. לקבל את החיים כפשוטם, לקום בבוקר עם חיוך מתוך ידיעה שהחיים הם הרפתקה אחת גדולה, שהכל לא צפוי, ובתוך הלא צפוי הזה אפשר לחיות עם חיוך, ואז האושר מגיע. תודה משלימה את התמונה.
שקדנות – החיים הם תהליך, אין קיצורי דרך. לחיות מתוך עשייה, מתוך התמדה עיקשת גם אם לא רואים תוצאות, מתוך ידיעה שהדברים מתהווים בקצב שלהם, וכל שנותר הוא להמשיך ולעשות את מה שבונה אותנו בחיים באלה, ללא ליאות, בלי לחפש פרסים בקצה הדרך כי אין לה קצה, אבל התמורה קיימת. מדי פעם השקדנות מביאה למיצוי הפוטנציאל, ותחושת אושר פשוט מגיעה, הכל נעשה ברור לרגע.
לכל אחד יש לאן ללכת, וכל שהוא צריך לעשות הוא להמשיך וללכת, בשקדנות וללא ליאות (עד כמה שאפשר).
אנו שוקדים לנשום בכל רגע, פעולה שחוזרת על עצמה כדי לשמור עלינו בחיים. אנו שוקדים על דברים נוספים רבים לאורך היום, חלקם מתוך אינטינקט של הכרח קיומי, חלקם מתוך הכרח חברתי, חלקם מתוך בחירה. תירגול רייקי בכל יום זו שקדנות מתוך בחירה, העוברת בשלב כלשהו בחיים לשקדנות אינסטנקטיבית קיומית כמעט כמו נשימה, אבל צריך להתחיל בצעד הראשון ולהתמיד לאורך החיים כדי להגיע לכך.
לכל אחד יש לאן ללכת, וכל שהוא צריך לעשות הוא להמשיך וללכת, בשקדנות וללא ליאות (עד כמה שאפשר).
אנו שוקדים לנשום בכל רגע, פעולה שחוזרת על עצמה כדי לשמור עלינו בחיים. אנו שוקדים על דברים נוספים רבים לאורך היום, חלקם מתוך אינטינקט של הכרח קיומי, חלקם מתוך הכרח חברתי, חלקם מתוך בחירה. תירגול רייקי בכל יום זו שקדנות מתוך בחירה, העוברת בשלב כלשהו בחיים לשקדנות אינסטנקטיבית קיומית כמעט כמו נשימה, אבל צריך להתחיל בצעד הראשון ולהתמיד לאורך החיים כדי להגיע לכך.
כל אדם הוא אני. אכבד כל אדם כמו שאני מכבד אותי. כבוד אין פירושו השוואה מוחלטת בינו לביני, אלא הבנה כי איני מותר על פני אף אחד. אני שם עצמי כמו כל האדם, איני נעלה ואיני נחות, אני אדם.
בכל אדם יש ניצוץ אלוהי, בכל אדם יש משהו ממני, בי יש משהו מכל אדם:
רוצח סדרתי חסר מצפון מוציא לביטוי מלא את השלילי שנמצא גם בי אך נסתר לחלוטין.
אמא תרזה מוציאה לביטוי מלא את הנתינה המוחלטת שמעט ממנה נמצא גם בי
הזוג המאוהב שיושב ממולי מראה לי את האהבה הזוגית שבי המחכה לחלק השני שלה על מנת להיות לאחד.
אני משתקף בכלל האנושות
המשתקפת בי.
לטוב ולרע
ולכן אכבד כל אדם
כי בכך אני מכבד את עצמי
ובכך אני מכבד כל אדם.
בכל אדם יש ניצוץ אלוהי, בכל אדם יש משהו ממני, בי יש משהו מכל אדם:
רוצח סדרתי חסר מצפון מוציא לביטוי מלא את השלילי שנמצא גם בי אך נסתר לחלוטין.
אמא תרזה מוציאה לביטוי מלא את הנתינה המוחלטת שמעט ממנה נמצא גם בי
הזוג המאוהב שיושב ממולי מראה לי את האהבה הזוגית שבי המחכה לחלק השני שלה על מנת להיות לאחד.
אני משתקף בכלל האנושות
המשתקפת בי.
לטוב ולרע
ולכן אכבד כל אדם
כי בכך אני מכבד את עצמי
ובכך אני מכבד כל אדם.
השתקפות העקרונות ברייקי – מה עושים עם זה? איך?
מתוך טיפול יומיומי נפתח הפתח להבנת העקרונות ברמת התת מודע. אמירת העקרונות בוקר וערב נותנת למוח להתרגל למילים, ולנשמה להפנים את המשמעות. בתהליך אישי שמשך הזמן שלו אינו מוגדר, מוטמעים העקרונות לתוך כל רבדי האדם.
שקדנות היא מילת מפתח לתהליך שאינו מוכר בתרבות המערבית (בה הכל מוכן מהר ושטחי), ואם באמת השקדנות קיימת, תירגול יומיומי ללא שאלות, להתמזג עם האנרגיה לזמן קצר בכל יום, נפתחת יכולת להבין את הדברים הרגילים בחיים מעט אחרת –
הכעס כבר לא נמשך לחימה שפוכה או ברוגז מתמשך של ימים מיותרים, אלא נעלם אחרי זמן קצר, מאבד את החשיבות. הדאגה מתחילה להיות נסבלת, נוצרת היכולת להביא מחשבה חיובית במקום זו שמציקה, ניתן להזיז את הדאגה הצידה ולהפוך ליצירתי ומעשי במקום פסיבי ושלילי. התודה מביאה לראייה של החיובי בחיים. דברים מפסיקים להיות מובנים מאליהם. העולם שמולך מתחיל לחייך אל מילות התודה. התפיסה האישית משתנה, כבוד לעצמי ולאחר, מתוך ידיעה של שוויון, ובתוך שוויון השלילי לא מתקיים. נוצר שיתוף פעולה.
מתוך טיפול יומיומי נפתח הפתח להבנת העקרונות ברמת התת מודע. אמירת העקרונות בוקר וערב נותנת למוח להתרגל למילים, ולנשמה להפנים את המשמעות. בתהליך אישי שמשך הזמן שלו אינו מוגדר, מוטמעים העקרונות לתוך כל רבדי האדם.
שקדנות היא מילת מפתח לתהליך שאינו מוכר בתרבות המערבית (בה הכל מוכן מהר ושטחי), ואם באמת השקדנות קיימת, תירגול יומיומי ללא שאלות, להתמזג עם האנרגיה לזמן קצר בכל יום, נפתחת יכולת להבין את הדברים הרגילים בחיים מעט אחרת –
הכעס כבר לא נמשך לחימה שפוכה או ברוגז מתמשך של ימים מיותרים, אלא נעלם אחרי זמן קצר, מאבד את החשיבות. הדאגה מתחילה להיות נסבלת, נוצרת היכולת להביא מחשבה חיובית במקום זו שמציקה, ניתן להזיז את הדאגה הצידה ולהפוך ליצירתי ומעשי במקום פסיבי ושלילי. התודה מביאה לראייה של החיובי בחיים. דברים מפסיקים להיות מובנים מאליהם. העולם שמולך מתחיל לחייך אל מילות התודה. התפיסה האישית משתנה, כבוד לעצמי ולאחר, מתוך ידיעה של שוויון, ובתוך שוויון השלילי לא מתקיים. נוצר שיתוף פעולה.
