כסף

הוא לא הגיע לטיפול ולא הספיק להודיע.
פעם ראשונה היא סלחה לו, פעם שניה – ביקשה תשלום מלא על הטיפול.

לפני כמה ימים התקשרה מישהי חדשה, קבענו טיפול.
שעה לפני הטיפול שלחה לי מסר – "לא אוכל להגיע, תני לי כתובת ואשלח לך את הצ'ק"…
עניתי לה – "עוד לא נפגשנו, על מה ולמה הצ'ק? תתקשרי כשיגיע היום הנכון".
אני יודעת, זה נשמע ממש לא בסדר, הרי מגיע לי תשלום על זמני היקר בדיוק כמו שמגיע לכל עו"ד או רופא (כולנו מגינים על האדם מפני עצמו ומפני נזקי החברה), אז איך אני מעיזה לשבור את ההרגלים שסוף סוף החברה למדה לאמץ?

אני נוכחת שאלו שיש להם, אומרים כי ברגע שהפסיקו לרדוף אחר הכסף, זה התחיל להגיע יותר מתמיד, כאילו המרדף אחרי הכסף הוא נפשע משהו, עוצר את השטף הנכון של החיים, וכשמוצאים את הדרך לא להסתכל לכסף ישר בעיניים – הוא מגיע מעצמו. בשבילי זה הופך את הכסף למשהו טמא, כזה שלא צריך לחשוב עליו או לרצות בו, כזה שיש בו משהו מן האסור, חטא… ואם נצליח לא לחשוב עליו – הוא יגיע מעצמו ויפתיע אותנו בשמחה ובאושר.
אז חושבים על כסף בלי לחשוב על כסף, כי אם נחשוב הוא יגלה את זה ולא יבוא,
ואם נחשוב שאנחנו לא חושבים – אולי נצליח לעבוד עליו והוא יפתיע גם אותנו.
מילכוד 22 יותר משוכלל מהמקורי.

בעולם הרוחני אליו אני נחשפת שלא במישרין לאחרונה נראה לי שכסף נקשר רק עם שפע או חוסר שפע
שכחו את הקשר בין כסף לחמלה, כסף לכבוד, כסף לאהבה, לצניעות, ענווה, מילים יפות.
הטמאת הכסף בעולם הרוחני מחד
הכשרת הכסף לפרנסה ושפע מאידך
כאילו לכסף רק צד אחד יפה – כאשר לא רוצים אותו באמת,
ואת כל השאר – הרצון האמיתי להיות עשיר – צריך להסתיר.

השכן רחב הלב שלי היה אומר – "עם תודה אי אפשר לקנות במכולת"
(ושוב בא לעזור, לא מוכן לקבל תמורה כספית בשום אופן, רק תודה, לפעמים גם כוס קפה)