גילוי
החיים מתרחשים, אני בתוך החיים. משהו קורה ומשתנה, זעזוע שמשאיר סימנים. לאורך הזמן אני לומדת לחיות ולהתגבר, מוצאת נקודות אחיזה, הולכת לטיפולים, כותבת, יוצרת, ממשיכה בחיים שלי, אבל משהו נשאר ריק.
לא משנה כמה אני ממלאה את עצמי, אני לא מצליחה להתמלא, נשאר חור שחור אי שם בתוכי, כזה שבולע כל פיסת אנרגיה תוך זמן קצר ביותר.
החיים הופכים להיות תנועה תזזיתית בין רגעי שמחה שהנה נמצא משהו להאחז בו, ושקיעה חזרה לתחושת חוסר האונים הלא ברור, לעצב, לידיעה שעוד קצת והנה אני בתוך הדיכאון הלוכד שממנו להשתחרר זו משימה קשה פי כמה.
לאורך הדרך יש הרבה נקודות אחיזה כאלה, נקודות של אור באשר להבנה העצמית, כאלה שפעם היו הופכות אותי למאושרת למשך תקופה ארוכה אבל היום עוברים בהתרגשות של יום יומיים והולכים לאיבוד.
התחושה הכללית שלי היא שהלכתי לאיבוד.
לא, זה לא דיכאון, אין שום רצון לאובדניות בכל צורה, יש רק ידיעה שהחיים שלי מחכים לי מעבר לפרגוד בלתי נראה, ואני לא יודעת איך לפתוח את הפרגוד הזה ולפגוש אותי מחדש. החיים נמשכים בגלים קלושים של עליה, עם תהומות יותר ברורים של מצבי רוח עצובים הבאים מתחושת האובדן האישי הלא ברור.
מדברים על אלימות פיזית
מדברים על אלימות נפשית – הטרדה נפשית
נכתבו על כך מליוני ספרים, הוצעו פתרונות כמעט באותו מספר, אבל עדיין קורבנות אלימות נשארות בתחושה ההיא של אובדן אישי.
אני מדברת על אלימות אנרגטית.
מושג שנוגעים בו רק מעט, ואני מוצאת שהוא המקור לאובדן הזה, ודרך הבנת המקור יש גם דרך הבראה פשוטה.
מהי אלימות אנרגטית – מה מקורה, איך נוצרת, מה כוחה?
מה נגרם ברקמה האנרגטית האישית – מה מהות הנזק ברמה האנרגטית, איך בא לידי ביטוי?
מה תהליך הריפוי – מה הפעולות הנדרשות, כמה זמן לוקח לרפא, כמה נקודות ריפוי נדרשות?
מה תופעות הלואי לריפוי פצע הנגרם מאלימות אנרגטית?
מה קורה אחרי תהליך הריפוי, למה לחכות?
איך להמנע מפגיעה חוזרת?
איך ליצור יכולת התמודדות מול כל אלימות אנרגטית שהיא?
